|
|
עמוד:459
פרק ג : לשון חז " ל ג . ו זמן ומקורות העברית המקראית השתנתה בהדרגה . נהוג לציין את שנת 200 לפני הספירה כתחילת תקופה חדשה , שנמשכה עד שנת 200 לספירה . בתקופה זו דיברו וכתבו בארץ ישראל בלשון עברית , הנקראת "לשון חז"ל . " בלשון זאת נכתבה המשנה , הנקראת גם "לשון התנאים , " "לשון החכמים" ( חז"ל - חכמינו זכרם לברכה . ( בתקופה זו דיברו עברית לצד הארמית . תהליך זה התרחש בהדרגה : העברית הייתה השפה העיקרית , והארמית שימשה שפה שנייה , ומשערים שאחר-כך התהפך המצב : הארמית הייתה השפה העיקרית , ובעברית דיברו כשפה נוספת . אם כן לארמית הייתה השפעה רבה על לשון חז"ל . שינוי הלשון העברית הדבורה מלשון המקרא ללשון חז"ל היה אטי . הוא התחיל כבר בסוף תקופת הבית הראשון - לפני שהרס נבוכדנאצר את ירושלים ואת בית המקדש והגלה את העם לבבל , והוא התחזק עם חזרת הגולים ארצה מבבל 538 ) לפנה"ס . ( כשחזרו גולי בבל לארץ , הם הביאו אתם את השפה הארמית , אשר שלטה בבבל ( ובכל האימפריה שלה ) כשפת השלטון והאדמיניסטרציה . תנודות היסטוריות אלה הביאו גם לשינויים בעברית . בארץ ישראל נוצר ערבוב של שפות שונות : עברית , שכבר לא דמתה ללשון המקרא , ארמית ושפות אחרות . בספר נחמיה , המתייחס לאותה התקופה , נאמר : "ובניהם חצי מדבר א ^ דוךית ואינם מכירים לךבר יהוךית" ( יג , כד . ( מאוחר יותר היו שדיברו גם יוונית , בעקבות הכיבוש היווני . אחרי חורבן הבית השני ( שנת 70 לספירה ) ואחרי מרד בר-כוכבא ( שנת 132 לספירה ) וגירוש היהודים לגלות , נתמעט הדיבור העברי בארץ ישראל . בשנת 200 לספירה נחתמה המשנה , ולכן רואים בשנה זו את סוף תקופת לשון חז " ל . לסימני הטעמים יש שלושה תפקידים : . 1 הם מסמנים את מקום הטעם בתיבה ( במילה . 2 . ( הם משמשים מערכת פיסוק משוכללת ביותר , המראה את החלוקה של הפסוק ( המשפט ) כולו . הפסוק כולו מחולק לשניים , כל אחד משני החלקים מחולק שוב לשניים וכן הלאה . חלוקות אלה משקפות את המבנה התחבירי והלוגי של קשרים בין היחידות הלשוניות המרכיבות את המשפט . . 3 הטעמים הם גם סימנים לשירה , כעין תווים . ב 4 . ס » מם : לשון המקרא הלשון המיוצגת במקרא הייתה לשון דבורה וכתובה בארץ ישראל בתקופה שהחלה לפני למעלה מ3000- ונמשכה למעלה מ1000- שנה . בפרק זה הכרנו חלק מן התופעות הייחודיות לעברית המקראית בענפי הלשון השונים.- כתחום ההגה ובכתיב - כתיב עיצורי כעיקרו , הגייה ייחודית של עיצורי הגרון ועוד . כתחום הצורות - שורש תלת-עיצורי , גזירה מסורגת , כינויים חבורים , צורות פועל מקוצרות ומוארכות , ו ההיפוך ; בתחביר - מילות הקישור והעדרן , מילות פתיחה למשפטים , סדר מילים אופייני ! באוצר המילים - מילים אופייניות , שבלשון חז"ל נוצרו להן מקבילות , מילים שאולות משפות אחרות . המסורה נועדה לשמר את מסורת הקריאה במקרא באמצעות הוספת הניקוד , הטעמים וההערות . לשון המקרא היא הבסיס האיתן לחידושה של העברית בת-ימינו - בעיקר בתורת הצורות ובאוצר המילים הבסיסי .
|
|