|
|
עמוד:84
הוויכוח על שיטת הבחירות לכנסת בישראל שיטת הבחירות לכנסת הנהוגה בישראל קיימת מאז הקמת המדינה , אך מעת לעת מוצע לשנותה . מימיה הראשונים של המדינה יש ויכוח על השיטה הרצויה בישראל . ויכוח זה גובר בתקופות של אי יציבות פוליטית , כאשר יש הטוענים ששינוי שיטת הבחירות לכנסת יכול לחולל שינוי בחיינו הפוליטיים ולהגביר את יציבות השלטון במדינתנו . בשנות ה50- התמקד הוויכוח בדבר שיטת הבחירות הרצויה לכנסת בין התומכים בשיטת הבחירות הקיימת כיום ( ארצית , יחסית ורשימתית ) לבין מתנגדיה . המתנגדים הציעו שתי הצעות חלופיות עיקריות , או צירוף של אחת מהן עם השיטה הקיימת ( שיטה מעורבת : ( . 1 שיטת בחירות אזורית-רובנית-אישית שיטת בחירות שבה המדינה תחולק לאזורי בחירה , ובכל אזור ייבחר מועמד אשר זכה ברוב הקולות . דוד בן גוריון , ראש הממשלה ומנהיגה של מפלגת השלטון מפא " י בשנות ה , 50- הציע שיטה ובה תחולק המדינה ל120- אזורי בחירה , ובכל אזור ייבחר נציג ברוב רגיל . בדרך זאת קיווה בן גוריון לצמצם את מספר המפלגות הקטנות ולחזק את המפלגות הגדולות . . 2 שיטת בחירות אזורית-יחסית-רשימתית שיטה הדומה לשיטה הראשונה שהוצעה בכך שהיא אזורית , והיא דומה לשיטה הקיימת בישראל בכך שהיא יחסית . בשיטה זאת המדינה מחולקת לאזורי בחירה , וכל אזור שולח נציגים לבית הנבחרים . אולם בחירת הנציגים לא נעשית על פי הרוב , כמו בשיטה הרובנית , אלא באופן יחסי לתמיכה שהמפלגה המתמודדת זכתה לה באותו אזור , כלומר שיטה יחסית . למשל , אם בכל אזור נבחרים 5 נציגים והם נשלחים כנציגי האזור לבית הנבחרים , ומפלגה מסוימת זכתה ב 40 ° / 0- מן הקולות - היא תקבל 40 % מתוך 5 הנציגים , כלומר היא תזכה ב2- נציגים אשר יישלחו מטעמה לבית הנבחרים ' . בוויכוח שהתנהל באותה תקופה ניסו המצדדים בכל שיטה להבליט את יתרונותיה ולהצביע על חולשותיה של הגישה האחרת . לפניכם מבחר מן הטיעונים שהועלו בוויכוח בין התומכים 2 ' בשיטה הקיימת לבין תומכי השיטה האזורית-רובנית : ' טיעוני התומכים בשיטת הבחירות הקיימת בישראל : . 1 בשיטה זאת כל מפלגה מקבלת ייצוג יחסי בבית הנבחרים - בהתאם לתמיכה הציבורית שהיא זכתה לה בבחירות . . 2 הבעיות העיקריות של מדינת ישראל אינן אזוריות אלא לאומיות , כמו בעיות ביטחון וכלכלה לאומית . השיטה הארצית משקפת בעיות אלה יותר מהשיטה האזורית . . 3 השיטה מייצגת את קשת ההשקפות והדעות המקובלות בציבור ובבית הנבחרים . . 4 המפלגות המתמודדות מציגות עמדות בנושאים המעסיקים את כלל אזרחי המדינה . הנושאים הנידונים במערכת הבחירות הם עניינים לאומיים-כלליים המעסיקים את כלל האזרחים , ולא אינטרסים של תושבי אזור מסוים . . 5 הוויכוח הפוליטי אינו בין אישים אלא בין רעיונות והשקפות של מפלגות שונות . טיעוני התומכים בשיטת הבחירות האזורית-רובנית : . 1 התומכים בשיטה טענו שהיא יוצרת קשר הדוק בין האזרח הבוחר לבין הנבחר . המועמד שנבחר מרגיש מחויבות כלפי בוחריו . הוא תלוי בבוחריו וירצה לייצג את האינטרסים שלהם על מנת לזכות שוב באמונם בעתיד . יצוין שמחקרים מראים , שבמציאות לא תמיד נוצר קשר כזה . . 2 מספר המפלגות המיוצגות בבית הנבחרים עשוי להצטמצם . בדרך כלל נוצרות 3-2 מפלגות גדולות , וכתוצאה מכך גדלה יציבות השלטון . מספר מפלגות קטן מקל גם על הרכבת ממשלה , שכן המפלגה הגדולה המרכיבה את הממשלה אינה תלויה כל כך במפלגות קטנות . . 3 התומכים בשיטה טענו כי במציאות החברתית-כלכלית של מדינת ישראל מתפתחים פערים בין יישובים מרכזיים לבין יישובים בשוליים ( גליל ונגב , ( לכן דרושה שיטה שתייצג את האינטרסים של אזורים אלה ותיתן ביטוי למאוויי תושביהם . יצוין שגם בשיטה הקיימת כיום יש נציגות כזאת בתוך המפלגות . ^ י דוגמה להצעה כזאת הייתה הצעת חנו הכנסת יוסף סולין ממפלגת הציונים הכלליים , שהייתה מפלגה גדולה יחסית נשנות ה . 50- ההצעה הוצעה בשנת . 1958 סרלין הציע להנהיג שיטה אזורית יחסית . כ30- אזורי בחירה ייבחרו 90 נציגים בשיטה יחסית , J נציגים מכל אזור . ייחשבו רק קולותיהם של מצביעים שתמכו במפלגה אשר זכתה לפחות ב 20 % - ממספר בעלי זכות הבחירה באזור . 30 מנדטים נוספים יחולקו בשיטה יחסית בין הרשימות הארציות . בהצעה זאת קיימים יסודות מן השיטה הקיימת בצד הנהגת בחירות אזוריות . ל מחקרים מראים , שלעתים קרובות היתרונות שהתומכים בשיטה מסוימת מייחסים לה - אינם מתקיימים במציאות . למשל , שיטת בחירות אזורית-רובנית מכוונת ליצירת קשר הדוק בין הנציג הנבחר לבין בוחריו באזור הבחירה שלו , אך במציאות לא תמיד נוצר קשר כיה .
|
|