|
|
עמוד:8
הרקע ההיסטורי להכרזה ב29- בנובמבר 1947 התכנסה עצרת האומות המאוחדות והחליטה ברוב של 33 כנגד 11 על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל . ההחלטה קבעה שבריטניה תפנה את כוחותיה מארץ ישראל ובארץ יוקמו שתי מדינות - מדינה יהודית ומדינה ערבית . עוד נקבע שאזור ירושלים יהיה שטח בין-לאומי , ובין המדינות יהיה איחוד כלכלי . ההחלטה התקבלה בשמחה רבה על ידי היישוב היהודי בארץ אך נדחתה על ידי ההנהגה הערבית , וכבר באותו לילה פרצו מאורעות דמים ברחבי א " י המנדטורית . בראשית חודש אפריל , 1948 בעיצומה של המלחמה שהתנהלה ברחבי הארץ בין תושביה הערבים לבין תושביה היהודים - הודיעו הבריטים כי יפנו את צבאם מן הארץ ב15- במאי . 1948 בעוד היישוב מנהל מלחמת קיום , החלו מנהיגי היישוב בהכנות להקמת המדינה . הוחלט להקים שני מוסדות : "מועצת העם" ובה 37 חברים המייצגים זרמים שונים בציונות וביישוב בארץ ; ו"מנלןלת העם" - מעין ממשלה זמנית ובה חברים 13 מחברי " מועצת העם . " ב12- במאי 1948 התכנסה "מנהלת העם" בבית הקרן הקיימת בתל אביב . על מנהיגי היישוב הופעל לחץ מצד האו"ם ומצד ארה"ב לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה - בשל איומיהן של מדינות עךב בפלישה לארץ , ובשל גילויי האלימות מצד הערבים תושבי הארץ . למרות הלחצים החליטו המשתתפים בדיון להכריז על הקמת המדינה ב14- במאי . הם נדרשו להחליט בשאלות עקרוניות : מה יהיו שמה וסמלה של המדינה היהודית ? מה תהיה שפתה ? בידי מי תהיה סמכות החקיקה ? מה יהיה שמו של הצבא העברי ? האם יכריזו על גבולות המדינה ? מה יהיו מוסדות השלטון , ומה יהיו סמכויותיהם ? חברי הממשלה הזמנית דנו בהצעה להכרזת העצמאות , אשר עברה אחר כך תיקונים שונים עד שהתקבל הנוסח הסופי המוכר לנו . הוחלט שההכרזה תיקרא בטקס שייערך באולם המוזיאון בתל אביב , בהשתתפות חברי מועצת העם . מלבדם ישתתפו בטקס עוד מוזמנים מועטים : ראשי ערים ומפלגות , רבנים , סופרים , עורכי עיתונים , מפקדי ההגנה , חברי הוועד הפועל הציוני ועוד . ההכנות לטקס נערכו בחופזה ותוך התרגשות רבה . זאב שרף , מי ששירת אז כמזכיר מנהלת העם , תיעד בספרו את הרגשתו באותו יום : הטקס נערך ביום שישי אחר הצהריים , ה' באייר תש"ח , 14 במאי . 1948 זאב שרף ממשיך ומתאר את המעמד : "האולם היה מלא עד אפס מקום , שקט היה בו והחום לוהט " . על יד שולחן הנשיאות ישבו חברי מנהלת העם והמזכיר , מולם ישבו חברי מועצת העם , וסביבם ישבו המוזמנים בחצי גורן . ממעל התנוססה תמונתו של הרצל . בשעה ארבע היכה דוד בן גוריון על השולחן . הקהל קם על רגליו ושירת "התקווה " פרצה ספונטאנית ולא על פי התכנית . בן גוריון קרא את ההכרזה ו"פניו נוהרים , " ופרקי ההיסטוריה של עמנו עלו תמונות תמונות ממילות המגילה . לאחר שסיים בן גוריון את קריאת ההכרזה הוזמן הרב פישמן , שבירך בקול רועד וחנוק " שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה , " והקהל ענה "אמן " בקול . עוד כתב זאב שרף על הטקס : " יום ככל הימים היה היום . עשינו את עבודתנו כרגיל , וכחולמים היינו . שמחה וחרדה כרוכות היו יחדיו . הווה ועבר נתמזגו זה עם זה , חזון ומציאות שימשו בערבוביה : ימות משיח הגיעו , הקץ לשעבוד מלכויות . הולכים אנו בשדרות רוטשילד שבתל אביב . אצים אל אולם המוזיאון ותעודת ההכרזה על המדינה בידינו - ובלב מתרונן ניגונו של הרבי ב'חדר' כשהוא מסביר לתלמידיו את הטובה השמורה להם לצדיקים לעתיד לבוא [ ... ] ימי הבית השלישי " . מתוך הספר שלושה ימים , הוצאת עם עובד , תל אביב , 1956 עמ' 226 " הטכס כולו כסמל היה , אולם בו גופו לא היו מעשים סמליים : לא הורדו דגלי-זרים ולא הונפו דגלי האומה , יריות לא נורו , צבא לא צעד ואפילו נאומים לא נשמעו בו . צנוע היה בתכלית הצניעות - ובקריאת השורות היבשות על ביטול החוק השנוא " ] הספר הלבן [ " ניתן הביטוי השלם למהות החיזיון שנערך באותו אולם [ ... ] 32 דקות ארכה הישיבה , בה הכריז על חירותו העם שנתון היה במשך 1 , 887 שנים לשעבוד מלכויות , מלכות אחר מלכות , רומי וביזנטיון , גלות אדום וגלות ישמעאל , מערב ומזרח . אנשים חיבקו זה את זה ובירכו זה את זה , נפלו המחיצות ובוטלו המעצורים , הוזלו דמעות-גיל והיתר . תוגה על בנים שנפלו וחרדה על בנים שגודלם לא היה ידוע [ .., ] [ ... ] רחובות תל אביב נתמלאו המוני בני-אדם שהאזינו עד אותו רגע לשידור הטכס ועתה פרצו החוצה בשמחתם כי רבתה ופתאום היתד , כל העיר כחוגגת בלי שאורגן או הוכן דבר החגיגה " . מתוך שלושה ימים , עמי 231-230
|
|