|
|
עמוד:347
... בתי הקברות הצבאיים שלנו מזכירים בנוכחותם האילמת - קודרת באיזו הוויה אנו חיים , והתחושה של אין - תקווה מהרסת את הרקמות החיות של תורעתנו . מזה דורות שאנו מביאים לעולם ילדים ומאכלת בלבם . והנה , כשממעמקי הייסורים נולד הסיכוי לפנות אל ררך השלום , יש בנו כאלו המתקשים לצאת מהבונקרים שחפרנו להגנתנו , לזקוף את הקומה , ליישר את הגב ולנפץ תבניות חשיבה מיושנות . כל עוד לא שמענו במו אוזנינו את המילה " שלום " יוצאת מפי אויבינו , לא נותר לנו אלא לייחל , לזרות לרוח את תפילותינו , לצעוק שלום אל מעבר למתרסי האינתיפארה ולא להרפות מן הנשק יומם ולילה . אבל עכשיו , כשהם יושבים איתנו אל השולחן , מוחקים במו ידיהם את אמנת השנאה ואת הקריאה לג'יהאד ולהשמדת ישראל , עכשיו , כשהם מקבלים עליהם , בנוכחות העולם הנאור , לפתור כל בעיה שתתעורר בינינו בדרכי - שלום , אז עכשיו שנעמוד מנגד ? שנשיב בקריאות קרב ? שנפתח באש ? שנתחפר במקלטים ובבונקרים הנפשיים והפיזיים שבנינו לנו בעיתות של אין ברירה ? לא ניתן לתמימות או לטיפשות להשתלט עלינו . הדרך אל השלום הזה אינה סוגה בשושנים . חלילה לנו מלשכוח לאחוז את החרב בנדנה בהליכה המפותלת בדרך אל השלום המיוחל . השלום הזה לא מאהבה נולד . מן הייאוש והכורח הוא בא , מלילות של מרדפים אחרי ילדים מיידי אבנים ונשים רעולות פנים . מעייפות נוראה , מן הציווי של בנינו השוכבים מתחת לעפר . אין , ולא יהיה שלום בלי הכרה וכבוד הדדיים . השלום הוא ההזדמנות הנדירה , אולי האחרונה , לממש תקוות דורות של בני אדם , יהודים וערבים , לחיות כאן בשכנות טובה , בשלום ובבטחה . לגדל ילדים לחיים ולאהבה . השלום הוא גם החומה שתגן על הציווילייציה שלנו ושל המזרח התיכון כולו , על קיומם של כל האנשים החיים כאן שפניהם לדמוקרטיה ולקידמה , ויחד נוכל להתגונן מפני המבול של חשכת הקנאות המאיימת להחזיר אותנו , את הערבים ואת העולם הנאור כולו , אל חשכת ימי - הביניים . אם מחירו של שלום אמיתי הוא ויתור על שליטה בשטחים מסוימים כדי לאפשר גם ליריבינו לקיים אותו [ את השלום ] בלי תחושה של השפלה ונחיתות , נשלם את המחיר במחשבה תחילה ובמצפון נקי . שתי אפשרויות עומדות היום לפנינו : המשך יריבות הדמים או הסיכוי לשלום . חובה עלינו לבחור באפשרות השנייה , זו הפותחת את הסיכוי לשלום . אפשרות זו מצדיקה את כל הסיכונים המחושבים אשר ממשלת ישראל לוקחת על עצמה ועלינו . ממשלה זו נבחרה כדת וכדין בבחירות דמוקרטיות , ויש לה מנדט מלא לקיים את מדיניותה . מי שמטיל בכך ספק , חותר תחת אושיות הדמוקרטיה . " תנו לשמש לעלות , לבוקר להאיר". " 17 ע ענת ,, פעיית 14.11991, * הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם .
|
|