|
|
עמוד:315
או אחר מקיים או אינו מקיים דיני כשרות או שמירת שבת וכיוצא באלה %. ך ביסודו של דבר יש לדת - לכל דת - היבט פומבי , ובין הדת למדינה מתנהל מאבק בן דורות על רשות הרבים . מי שסבור כי אפשר לצמצם את תחום הדת לדלת אמות של הפרט - כי הדת ניתנת להפרטה - מתעלם מאופיה של האמונה הדתית כתופעה סוציולוגית ואנתרופולוגית ... שמירת הכשרות היא , כמובן , שאלה של הכרעה אישית . אך אי - אפשר להתעלם מכך שאם אוכלוסייה יהודית לא מבוטלת שומרת כשרות , יש לכך השלכה על שאלת סוג המסעדות ושירותי האוכל במוסדות ציבוריים - החל בצה"ל ומשרדי הממשלה וכלה באוניברסיטאות . אפשר להכריע לק " מ מסעדות כשרות , אפשר להכריע לקיים מסערות לא כשרות , אפשר להחליט שיהיו גם מסעדות כאלה וגם כאלה - אך אי - אפשר להימנע מהכרעה ציבורית . והכרעה כזאת פתוחה כמובן לוויכוח , שיש בו מקום ללחצים פוליטיים ולשיקולים מפלגתיים . עניין זה בלט גם בתחום התחבורה הציבורית . כמובן , אם אני נוסע בשבת או לא , זו הכרעה פרטית שלי . אך אם מתקיימת תחבורה ציבורית בשבת , זו שאלה של רשות הרבים . שכן התחבורה הציבורית מעצם טבעה מסובסדת בתשלומי המסים של כלל האזרחים , לרבות שומרי השבת , והללו סבורים כי סיוע בתחבורה בשבת ליהודי אחר היא גם כן שותפות בעבירה . מבחינתו של אדם חילוני אפשר להצטער על טיבה של תפיסה כזאת של אחריות קולקטיווית , אך אם זו דעתם של אנשים , אי - אפשר למנוע מהם להתארגן התארגנות פוליטית כדי לממש את עמדתם . לדת יש איפוא ממר של פרהסיה - רשות הרבים . הניסיון להגדיר אותה כעניין פרטי גרידא , מעיד על בורות . חילונים המתעלמים מן ההיבט הציבורי של הדת מתעלמים מעובדה חברתית קיימת ולגיטימית . פירושו המעשי של הדבר מבחינת הציבור החילוני , המבקש לשמר את אורחות חייו ולהמעיט ככל האפשר ככפייה דתית הוא לא להיגרר אחרי ססמאות שאין בהן ממש , כגון " הפרדת הדת מן המדינה " אלא לנסות לקבוע את התחומים . יש להחליט , בהסכמה חברתית ובמיקוח מורכב בין רוב למיעוט , עד היכן מגיעה כוחה של הדת בתחומיה של רשות הרבים . זהו תהליך מורכב שיש בו מקום לפשרות ולמאבקי כוח - וגם לפתרונות שהם אבסורריים הן מן הבחינה הדתית הצרופה והן מן הבחינה החילונית הצרופה , אך מאפשרים מודוס ויוונדי בין הצדדים ( כמו היעדר תחבורה ציבורית בשבת ברוב הארץ , בצד קיום שירותי מוניות וכמובן נסיעה ברכב פרטי ) . מי שיבדוק על מה היו המחלוקות המרכזיות בארץ בשאלות דת ומדינה יגלה כי הן לא עסקו בשאלות העקרוניות , אלא בשאלות התיחום : אף על פי שחלק ניכר מן הציבור החילוני לא נוח לו בנישואין הדתיים , רובו מקבל עליו את הדין או יוצר תרבות מקבילה של זוגיות ללא חופה וקידושין - וזו כמובן זכותו . הוויכוח הוא על מקרי הגבול -
|
|