|
|
עמוד:306
ישראל צריכה להיות מדינה יהודית לאומית - תרבותית , השואבת מהמסורת היהודית , אולם בעיקרה עליה להיות מדינה חילונית ; ויש מי שעל פי השקפתו הדתית , מדינת ישראל צריכה להיות מדינה יהודית במשמעות דתית - לאומית או במובן של מדינת תורה . עיקר הוויכוח נסוב סביב השאלה אם ההלכה היהודית ועקרונות המשפט העברי הם שיקבעו בחוק את אורח החיים של הפרטים במדינה , או שהם חלק מהמורשת ההיסטורית והתרבותית שאינה מחייבת את כלל האזרחים באורח חייהם . הדעות השונות בנושאי המחלוקת אינן חוצות רק בין החברה הדתית ובין החברה החילונית : גם בתוך החברות עצמן יש גוונים שונים . מצד אחד , נמצא את המשתייכים לקבוצה המסורתית . אלה תומכים בחקיקה של חוקים שתוכנם הוא דתי על פי ההלכה ובקיום קשר בין דת ומדינה המתבטא גם במימון מוסדות דת על ידי המדינה ; מצד אחר , יש אנשים דתיים המקפידים על אורח חיים דתי , אך הם תומכים בהפרדת הדת מהמדינה , הפרדה שתמנע חקיקה דתית ותביא לביטול ההכרה במוסדות דתיים כמוסדות ממלכתיים ( מוסדות מדינה ) , ומתוך כך לביטול מימון מוסדות המעניקים שירותי דת כגון הרבנות הראשית . הציבור החילוני רואה בחקיקה דתית כפייה של אורח חיים דתי , פגיעה בזכות לחופש דת וחופש מדת , ופגיעה בזכות של כל אדם לקבוע את אורח חייו . בין החוקים שנחקקו על רקע דת אפשר למצוא את חוק בתי דין רבניים הקובע שנישואין וגירושין ייעשו רק על פי ההלכה . חוק זה אינו מאפשר נישואין וגירושין אזרחיים , וכן אינו מאפשר לפסולי חיתון להינשא : חוק החמץ , האוסר הצגת חמץ ומכירתו בפסח באזורים בהם רוב האוכלוסייה היא יהודית ; חוק החזיר , האוסר גידול חזיר ביישובים שבהם יש רוב יהודי . לעומת זאת , הציבור הדתי נאבק על חקיקה דתית , כיוון שהוא מפרש את צביונה היהודי של המדינה היהודית במשמעות דתית . יתרה מזאת , לדעת הציבור הדתי רק חקיקה דתית תאפשר לו להשתלב בחברה הישראלית ולקיים בו זמנית אורח חיים דתי , ודוגמה לכך היא פקודת מאכל כשר לתיילים ( תש"ט 1948 ) אשר בסעיף 1 שבה נקבע כי " לכל החיילים היהודים בצבא הגנה לישראל יש להבטיח מאכל כשר". פקודה זו מאפשרת לצעירים דתיים לשרת בצבא .
|
|