דבורה

עמוד:165

והיא מסגלת להבחין בצבעים ובצורות . היא יודעת להבחין בטיבם של פרחים ולגלות אילו מהם עשויים לספק לה מזון . עיניה מדריכות אותה במעופה מחוץ לכורת . המחושים . שני המחושים הדקים בחזית ראשה של הדבורה משמשים לה במקום אף . הם משמשים לגלוי ריחות יותר מאשר לנגיעה בעצמים . בקצות המחושים אלפי לוחיות זעירות . בהן קבוע חוש הריח . אצל הזכרים גדול מספר הלוחיות הרבה יותר מאשר אצל הפועלות , וחוש הריח שלהם חריף יותר . דבר זה עוזר להם למצא את המלכה כדי להזדוג עמה . חוש הריח של המלכות , שאינן צריכות לחפש מזון או בני זוג , חלש מזה של הדבורים האחרות . עקיצת הדבורה עקיצת הדבורה מכאיבה ומטרידה , ובדרך פלל איננה מסכנת . אולם במקרים נדירים עלולות עקיצות דבורים להזיק מאוד לאדם , ואפלו לגרם למותו . אם נעקצתם על ידי דבורה , הוציאו את העקץ מהר ככל האפשר . הזהרו שלא לסחט את העקץ , שאם לא כן עלולה חמצת הנמלים המצויה בו לחדר לתוך הבשר שלכם ולגרם צריבה מכאיבה . טפה של אמוניה תסלק את הכאב . גם מיץ בצל וסודה לשתיה כחם יפה לעקיצת דבורים . הפה . פיה של דבורת הדבש מתאם למציצה , ללקיקה ולנשיכה . יש בו שני זוגות לסתות . הלסתות העליונות משמשות לנשיכה . הלסתות התחתונות יוצרות מעין חדק שארכו כ - 6 מילימטרים ובו לשון שעירה וארכה שבתוכה צנור נימי . הדבורה הפועלת מכניסה את לשונה לתוך המכלים הקטנים שבבסיסם של עלי הכותרת של הפרחים . שם מגלה הדבורה את הנוזל המתוק הנקרא צוף . היא מוצצת את הצוף בעד הצנור הנימי ואוגרת אותו במין קבה הנקראת זפק ( או " קבת הדבש " ) . כאן עובר הצוף את השלב הראשון בתהליך של שנויים ההופכים אותו לדבש . כשחוזרת הדבורה לכורת , היא מכניסה את הדבש לתוך תא אטום , שבו נשלמים השנויים . בלסתות העליונות משתמשת הפועלת גם כדי לעצב צורה לדונג , שממנו בונות הדבורים את חלות הדבש . הכנפים . לדבורה שני זוגות כנפים דקות מאוד , המתחברות למשטח אחד . כנפי הדבורה נעות מהר בשעת מעופה כ - 400 פעמים בשניה . שטח פניהן של הכנפים קטן , אך הן מונעות בשרירים חזקים מאוד . שרירים אלה מאפשרים לדבורים לשאת מטענים שמשקלם עולה על משקל גופן . הכנפים אינן נעות במישרין מעלה - מטה . הן נעות כלפי מעלה , קדימה , למטה ואחורה , כמעט כמו מדחפים זעירים . הדבורה מסגלת לעוף במהירות של 50 קילומטר בשעה בלי מטען , ובמהירות של 20 קילומטר בשעה עם מטען . היא מסגלת לעבר כ - 5 1 קילומטר בלי חניה . הרגלים . לדבורה יש שש רגלים , ובכל רגל צפרנים זעירות וכריות דביקות . בעזרת הכריות האלה נלפתת הדבורה אל עלי הכותרת של הפרחים או הולכת , כשראשה כלפי מטה , על תקרת הכורת . רגליה של הדבורה , כשאר חלקי גופה , מכסים בשערות דקות . השערות ממלאות תפקיד חשוב באסוף אבקת פרחים . כאשר דבורה מבקרת פרח , נצמד מעט מן האבקה לשערות . חלק מן האבקה נושר על פרחים אחרים , שהדבורה מבקרת אצלם . כך מפרים הפרחים ונותנים זרעים . האבקה ברבה נשארת על גופה של הדבורה , והיא נושאת אותה אל הכורת כמזון . כך עוזרים הדבורים והפרחים אלה לאלה להתקים בעולם . בכל רגל קדמית של הדבורה מצויה שורה של זיפים או שערות , הנקראים מברשת . הדבורה מעבירה את מחושיה בתוך המברשות האלה כדי לגרד את האבקה מהן . גם בזוג הרגלים המרכזיות יש מברשות המורידות את האבקה מעל הרגלים הקדמיות . בזוג הרגלים השלישי או האחורי יש גם מברשות וגם סלסלות אבקה . הסלסלות הן פתחים ברגלים המקפים בשערות . מברשות השער של הרגלים האחוריות מגרדות אבקה מעל הזוג האמצעי ודוחסות אותה לתוך הסלסלות . הלחות שבפיה של הדבורה עוזרת להחזיק את האבקה בתוך הסלסלות . לוחיות הדונג . הדבורה בונה תאים בכורת בדונג שמיצר גופה . הדונג נאסף על הקשקשים הנקראות לוחיות הדונג , והמצויות על בטנה של הפועלת . למלכות ולזכרים אין לא לוחיות דונג ולא סלסלות . העקץ . נשקה של הדבורה הפועלת הוא העקץ שאינו אלא גלגול של הצנור להטלת ביצים המצוי אצל המלכה . בעזרת העקץ הדבורים מגנות על הכורת ומניסות חרקים ובעלי - חיים גדולים יותר הרוצים לטל מן הדבש המתוק שלה . העקץ קבוע בחלק האחורי של בטן הדבורה , וארכו כשליש מארך גופה . עקצה של הפועלת ישר , ובקצהו דוקרנים משננים . דוקרנים אלה מונעים את שליפת העקץ לאחר שנתקע בגוף רך . לאחר שדבורה פועלת עוקצת אדם היא במחושיה של דבורת הדבש וכן בקצה החדק ובפיסות הרגליים , מצויים רבבות תאי טעם וריח . בעזרתם יכולה הדבורה להבחין בין הסוכרים השונים על פי דרגות המתיקות השונות שלהם .

קודם  |  הבא