שרירים

עמוד:90

כנראה גם התהליך המניע את התכוצות השריר החלק . מענין כי השריר המפספס מסגל לבצע התכוציות קצרות ומהירות , בעוד שהשריר החלק מבצע התכוציות אטיות מתמידות ובמשך זמן רב . האנרגיה המפעילה את התכוצות השריר מספקת על ידי חמר הנקרא אט"פ ( אדנוזין טריפוספט ) , ובתהליך ההתכוצות נשרף רב - הסכר גליקוגן ונוצרת כפסלת חמצה לקטית ( חמצת חלב ) . אם החמצה מצטברת בשרירים - היא גורמת להתעיפותם . השרירים יחליפו כח עם סלוק החמצה הלקטית על ידי הדם . מחלות השריר קימות מחלות שריר אחדות המעברות בתורשה והגורמות לפגיעה בשרירים , המתבטאת בחלשה הולכת וגוברת המלוה בנוון שרירים . הידועה מבין מחלות אלה היא מחלת דושן , הפוגעת בעקר בזכרים . אין עדין תרופה לאף אחת מהמחלות הללו . מחלות נוספות הפוגעות בשריר הן מחלות דלקתיות . דלקת השריר יכולה לנבע מכמה גורמים , ביניהם פגיעה באספקת הדם לשריר , פגיעה חוזרת ונשנית בשריר , וגם מחלות מסימות . הטפול בדלקות השריר נקבע בהתאם לגורם המחולל אותן . גם פגיעה עצבית יכולה לגרם לנוון ולפגיעה בשרירים בגלל חסר תחושה או חסר הפעלה . מחלות כגון פציעת חוט השדרה , שתוק ילדים , או מחלות חסוניות הפוגעות בקשר שבין העצב לשריר עלולות לגרם לפגיעה כזו . אין עדין תרופה מיחדת המביאה להחלמה ממחלות אלה . לב עכול , מערכת רקמות שתוק ילדים שרכים בשם זה קוראים לצמחים ירודים , חסרי פרחים , פרות וזרעים , שהבוטנאים כוללים במערכת השרכנים . זוהי מערכה גדולה ועתיקה , שהופיעה על פני כדור הארץ עוד לפני כ - 350 מיליוני שנים . במערכת השרכנים כלולים יותר מ - 10,000 מינים . רבם עשבים או בני - שיח קטנים החיים באזורים החמים של כדור הארץ ומעוטם - באזורים הממזגים והקרים . בעבר הגאולוגי הרחוק , לפני שהופיעו הצמחים המפתחים בעלי הפרחים והזרעים , היו השרכים שליטי עולם הצומח . רבים מהם היו עצי ענק , שיצרו יערות רחבי ידים . אחרים צמחו בשפע על שפת הבצות הקדומות . עם מותם נפלו השרכים הענקיים ושקעו בבצות ועם הזמן הפכו לפחם . האנרגיה של השמש , שאפשרה לשרכים הקדומים לבצע פוטוסינתזה , נאגרה בתוכם , והאדם מנצל אותה היום , אחרי מיליוני שנים , כדי להניע מכונות ולהסיק תנורים . כיום רב השרכנים הם עשבים ובני - שיח , ורק ביער הטרופי עדין מצויים מינים מעטים של עצי שרך , המתנשאים לגבה 20 מטר ויותר . צמרתם בנויה ככותרת גדולה של עלים מנצים . צמחי נצר המקימים חלוף דורות השרכים נמנים עם הצמחים הירודים , משום שאין בהם פרחים , פרות וזרעים . הם נמנים עם צמחי הנצר , כי יש להם שרשים , גבעולים ועלים אמתיים . השרשים והגבעולים אף מכילים צנורות הובלה , שיפה ועצה להובלת מים ומינרלים מן השרש לנצר , וחמרים אורגניים מן העלים אל הגבעול והשרשים . על עלי השרכים מופיעים כתמים או בליטות קטנות , הנקראים מנבגים . בעזרת מיקרוסקופ נתן לראות , כי המנבג הוא כדור קטן בעל דפן עבה . בתוך המנבג נוצרים הנבגים , שהם תאי הרביה של השרך . בכל מנבג מצויים כמה עשרות נבגים קטנים . כאשר הם מבשילים , נקרע הדפן של המנבג , והנבגים הקטנים מתפזרים ברוח . רביה באמצעות נבגים קימת גם אצל הטחבים והפטריות . רבים מן הנבגים הנפוצים ברוח הולכים לאבוד , ורק מעוטם נובטים . מן הנבט מתפתח צמח קטן ושטוח , דמוי לב , ולו שרשים מדמים ( ריזואידים ) היונקים מים מן הקרקע . צמח זה נקרא פרותליום . הפרותליום הוא הדור המיני של השרך . על פניו מתפתחים גופים מיחדים המיצרים תאי מין : האנתרידים , המיצרים תאי מין זכריים , והארכגונים המיצרים תאי ביצה . תאי הזרע מפרים את תאי הביצה כשהם שוחים בטפות מי הגשם הנחות על פני הפרותליום . מן הביצה המפרית מתפתח צמח השרך הרב - שנתי , המתרבה על ידי נבגים . למעשה יש כאן שני דורות : הדור האל - מיני , המכנה ספורופיט , שהוא הצמח העקרי הרב - שנתי המתרבה באמצעות נבגים , והדור המיני , המכנה גמטופיט . הדור המיני מצמצם בגדלו ובארך חייו ומתרבה באמצעות תאי מבנה השרך . לשרכים יש גבעולים , עלים ושורשים . אין להם פרחים , פירות וזרעים . תפוצתם של השרכים ששלטו בעבר בכדור הארץ הצטמצמה , וכיום הם צומחים רק ביערות הגשם . בתמונה - שרידים של יער שרכים .

קודם  |  הבא