ציונות

עמוד:46

תקון יסודי ) . ז'בוטינסקי טען , כי על המדיניות הציונית להתרכז במאבק מדיני , שתכליתו לשכנע את בריטניה לחתר להקמת מדינה יהודית , תוך יצירת רב יהודי בשטח שמשתי גדות הירדן . הרב בהסתדרות הציונית לא קבל את דעתו , ואז פרשו ממנה הרויזיוניסטים ב - 1935 והקימו את ההסתדרות הציונית הרויזיוניסטית ( צה"ר ) . באותה שנה נבחר חיים ויצמן שוב לנשיא ההסתדרות הציונית ונקט מדיניות של שתוף פעלה עם בריטניה , כדי לחזק את הישוב ולנסות להגיע להדברות עם מנהיגים ערבים , שנטו לפשרה כלשהי . בין מנדט למדינה עם פרסום הצעת החלקה של ארץ - ישראל בין היהודים לערבים על ידי ועדת פיל - ועדה מלכותית בריטית שחקרה את הסבות למארעות תרצ"ו - תרצ"ט ( 1936 - 1939 ) - עמדה בפני התנועה הציונית הבעיה , שאותה נסח דוד בן גריון כך : " אנו עומדים בפני שתי אפשריות - מנדט או מדינה יהודית . הראשון - במלא חלקה המערבי של ארץ - ישראל ; השניה - בחלקו של הבית הלאמי , וטועה מי שסבור שיש לנו רק אפשרות אחת " . הקונגרס הציוני העשרים שהתכנס בציריך דחה את הצעת החלקה , אך רבים מהציונים תמכו בה . חדוש המרד הערבי ( המארעות ) ב - 1939 הביא בעקבותיו את " הספר הלבן " , שצמצם את העליה היהודית והגביל את קנית הקרקעות על ידי יהודים . תגובת הישוב בארץ - ישראל היתה חריפה והביאה לשמוש הולך וגובר בנשק כלפי השלטונות הבריטיים . בקו תקיף במיחד נקט אצ"ל ( ארגון צבאי לאמי ) , שאנשיו פרשו מן ה " הגנה " בשל התנגדותם למדיניותו של ארגון המחתרת ה " רשמי " , שהיה כפוף להסתדרות הציונית . עלית הנאצים לשלטון בגרמניה , היחסים המתוחים עם הערבים ומדיניות " הספר הלבן " הבריטית הביאו לידי הגדרה מחדשת של מטרת הציונות . ב - 1942 , בעצומה של מלחמת העולם השניה , נולדה תכנית בילטמור ( על - שם מלון בניו - יורק ) , אשר קבעה כי " סדר העולם החדש עם בוא הנצחון של יסודות השלום , הצדק והשויון , לא יתכן בלתי אם תפתר בו שאלת חסר המולדת של העם היהודי פתרון מחלט " . הפתרון המצע היה " לכונן את ארץ - ישראל כקהליה יהודית " . תכנית זו הפכה לתכנית הפעלה של דוד בן גריון , ראש הנהלת הסוכנות היהודית באותם הימים , ורב חבריה תמכו בו . עם תם מלחמת העולם השניה , כשהתברר גדל השואה שפקדה את העם היהודי באירופה , נכרה במדיניות הציונית תפנית חדה בכוון של לחץ גובר על בריטניה ועל מעצמות אחרות ( בעקר ארצות - הברית ) כדי להגיע להכרעה מדינית ברורה בארץ - ישראל . לחץ זה לוה בפעילות אלימה נגד הבריטים בארץ - ישראל ובמאמצים גדולים להעלאת מעפילים ולהתישבות בכל חלקי הארץ . תוצאות המאבק הזה , וצרוף של נסבות מדיניות מיחדות שנוצר באותה עת בעולם , הביאו בסופו של דבר לקבלת הצעת החלקה של ארץ - ישראל על ידי עצרת האו"ם ב - 29 בנובמבר 1947 . תוצאתה הישירה של החלטה זו היתה הקמת מדינת ישראל ב - 14 במאי 1948 . הציונות לאחר קום המדינה לאחר הקמת המדינה והעליה ההמונית אליה ב - 1952 התברר , כי רק חלק קטן מהעם היהודי נצל את האפשרות לעלות ולהתישב לארץ . המטרה הראשונה של הציונות - רכוז רב העם היהודי במולדתו - לא הגשמה עם קבלת העצמאות המדינית ועודנה בחזקת שאיפה לעתיד . בקרב המנהיגות הציונית התפלגו הדעות . ותיקי הציונות ראו את העליה כדרך ההגשמה היחידה של הציונות , ואלו מנהיגי המרכז היהודי הגדול בארצות - הברית סברו , כי כציונים עליהם לתמך במדינת ישראל ולהזדהות עמה , אולם אין לחיב כל ציוני לקים בגופו את מצות העליה . עקב חלוקי דעות אלה החליט הקונגרס הציוני העשרים ושלושה , שהתכנס לראשונה במדינת ישראל , להחליף את " תכנית בזל"ב " תכנית ירושלים " . תפקידי הציונות הגדרו בה כ " בצור מדינת ישראל , קבוץ גליות בארץ - ישראל והבטחת אחדותו של העם היהודי " . היו שאמרו על תכנית זו - וביניהם דוד בן גריון - כי משעה שהתנועה הציונית חדלה לחיב את חבריה בעליה , שוב אין לה זכות קיום . למעלה : סטודנטים ישראלים מפגינים ב - 1975 נגד החלטת האו"ם שראתה בציונות תנועה גזענית . ההחלטה התקבלה בלחץ המדינות הערביות , שהתנגדו לציונות מראשיתה וראו בציונים נטע זר במזרח התיכון . למטה : במשן שנות קיומה עלו למדינת ישראל רבבות יהודים , מתוך אמונה שזוהי מולדתם . מאחרים , כמו יהודי ברית - המועצות לשעבר ויהודי סוריה , נמנע הדבר . בתמונה - קהל ישראלי פוקד לאות הזדהות שובתי רעב למען אסירי ציון בברית - המועצות ובסוריה .

קודם  |  הבא