מתוך:  > אביב חדש 15 > צבר

עמוד:20

צבר הסוג צבר הוא הגדול והבולט במשפחת הצבריים , המכרת גם בשמה הלועזי - משפחת הקקטוסיים . משפחה זו כוללת כ - 90 סוגים וכ - 2,000 מינים . הצבר נפוץ בישראל כצמח גדרות ומשוכות ופריו המתוק והקוצני מכר לכלנו . הצבר המצוי וכ - 250 המינים הכלולים בסוג צבר אינם ילידי הארץ ואינם צמחי בר בארצנו . מיני הצבר הצומחים בישראל הובאו מיבשת אמריקה במאה ה - 19 . צמחי הצבר מצויים בארצנו בעקר בכפרים הערביים או במקומות שבהם שכנו בעבר כפרים ערביים . רבים ממשפחת הצבריים הם צמחים גדולים , הנפוצים באקלים ממזג עד טרופי , בעקר באזורים היבשים באמריקה הטרופית . מינים אחדים גדלים גם באפריקה ובאיי האוקינוס ההודי . במדבריות מקסיקו ואריזונה מצויים צמחים , הנמנים עם הסוג קראוס , המתנשאים עד לגבה של 20 מטר . גבעוליהם של צמחים אלה דומים לגליל , לכדור או לעמוד בעל הסתעפיות צדדיות . צמח המתאם לחם וליבש כאמור , רב מיני הצבר מצויים באזורים היבשים של יבשת אמריקה . הסוג פרסקיה , לדגמה , מיצג גם בצמחית הבר של אפריקה וסרי - לנקה . הצמחים הנמנים עם סוג זה שונים משאר בני המשפחה גם בעלים הרחבים , הבשרניים והנושרים שלהם . לשאר בני המשפחה יש עלים בצורת שכים או קוצים דוקרניים . העלים שהתגלגלו לקוצים הם חלק מתהליך ההתאמה של בני משפחת הצבריים לתנאי יבש . שטח פניהם הקטן מונע התאדות מים ומאפשר לצמח לחסך במימיו . גבעולי הצבריים וענפיהם עבים ובשרניים והם אוגרים בתוכם מים רבים . במקרים מסימים 98 אחוזים ממשקל הצמח הם המים שהוא אוגר ברקמותיו . ידועים קקטוסים שנעקרו משרשיהם והתקימו יותר מעשר שנים על המים שאגרו ברקמותיהם . מערכת השרשים של הקקטוסים שטחית , אך מכסה לעתים שטח של עשרות מטרים רבועים . שרשים אלה מתאמים צברים שאינם צמחים ילידי הארץ מכנים " צברים " כי הם , כך טוענים , כמו פרי הצבר : קוצניים כלפי חוץ ומתוקים וחביבים בתוך תוכם . ליניקת כמיות מים גדולות בעונת הגשמים הקצרה . המים נאגרים ברקמות הצמח ומשרתים אותו בתקופות היבש הארכות . הגבעולים והענפים ירקים והם המבצעים את הפוטוסינתזה , תפקיד שברב מיני הצמחים מבצעים העלים . קצב גדולם של הקקטוסים אטי , אך הם מאריכים ימים ויש ביניהם מינים העשויים להגיע לגיל של מאות שנים . הצבר המצוי מקורו של הצבר המצוי באמריקה התיכונה וממנה הופץ ברחבי העולם . גבעוליו וענפיו הבשרניים , הנראים כעלים גדולים , נושאים עליהם קוצים רבים שהם בעצם העלים של הצמח . הפרחים גדולים ומופיעים לרב בקבוצות בקצה הענפים . עלי הכותרת צהבים או כתמים , ועלי הגביע דומים לעלי הכותרת . מספר עלי הפרח אינו קבוע וכמוהו גם מספר האבקנים . עמוד העלי אחד אך בראשו מצויות צלקות אחדות . האבקת הפרחים נעשית על ידי דבורים ושאר חרקים . במינים אחרים ההאבקה נעשית לפעמים על ידי צפרים ובעקר קוליברים . לאחר ההפריה מתפתח הפרי , שהוא ענבה בשרנית ומתוקה . צבעו ירק בתחלה , וכשהוא מבשיל הוא מצהיב או מאדים . צבר למאכל , למשקה , לנוי ולרפואה לרבים מבני משפחת הצבריים יש פרות טעימים הראויים למאכל אדם , וכאלה הם גם פרות הצבר המצוי בישראל . באמריקה משמשים קקטוסים מסימים כצמחי מספוא לבהמות הבית . המיץ המצוי בכמה מיני צבריים נסחט , ולאחר תסיסה הופך למשקה כהלי משכר . מאחד המינים מפיקים האינדיאנים של מקסיקו סם משכר הידוע בשם פיוטל . המדענים למדו להפיק מצמח זה את הסם החשוב מסקלין , המשמש במחקר וברפואה . אולם בעקר ידועים הצבריים בעולם כצמחי נוי , שהופצו בכל העולם ומגדלים אותם בגנות הנוי ובעציצים - מנהג המקבל גם בישראל . פוטוסינתזה צמחים פריו המתוק של הצבר ( הסברס ) הוא מעדן שרבים נרתעו מלאוכלו בגלל הטרחה הכרוכה בהסרת קליפתו הקוצנית . בשנים האחרונות נמצא פתרון לבעיה , בעקבות פיתוחם של מיני צבר ללא קוצים . הצבר הדוקרני ופריו המתוק והעסיסי הפכו סמל ושם נרדף לילידי הארץ . הצבר הוא צמח משוכות נפוץ הנראה בימינו בעיקר בכפרים הערביים .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר