צבי

עמוד:15

הדומים לצבי כגון הדלגן ( צבי הסלעים ) מדרום אפריקה והצבי הג'ירפי ( גרנוק ) ממזרח אפריקה . באירופה ובאמריקה אין צבאים , ובעלי - החיים החיים שם הנקראים בטעות צבאים , אינם אלא אילים מסעפי - קרנים . בערבות מזרח אפריקה נפוצים צבי תומסון הקטן וצבי גרנט הגדול ועתיר הקרנים . הם חיים בעדרים גדולים ומצטינים בריצתם המהירה . עם זאת רבים אויביהם והם משמשים כמזון לרבים מן הטורפים הגדולים של אפריקה , ביניהם הברדלס . מבנה גוף וארה חיים לצבי רגלים דקות וגוף שלוח ועדין . ארך גופו 85 - ר 70 סנטימטר וזנבו 15 - 30 סנטימטר . משקלו 12 - 85 קילוגרם , גבהו בכתפים 50 - 10 ו סנטימטר וראשו עטור קרנים קצרות ומחדדות . קרני הזכר חרוקות - בנויות טבעות טבעות - וארכן עד 35 סנטימטר . יש מינים שבהם מגיעות קרני הזכר עד 76 סנטימטר . קרני הנקבה קטנות יותר ואינן חרוקות . תנועתו של הצבי מהירה והוא מיטיב לרוץ ואף לדלג לגבה מטר אחד ויותר . בשעת מצוקה הוא מסגל לדלג על מכשולים שגבהם שלושה מטרים ויותר . אחד המהירים מבין הצבאים הוא צבי תומסון , שמהירות ריצתו מגיעה עד 80 קילומטר בשעה . הצבי נזון מעשבים ירקים ויבשים ועלי שיחים ועצים שונים . הוא רועה לרב בעדרים קטנים של ארבעה עד 30 פרטים . ההריון נמשך חמשה עד 7.5 חדשים ובסופו ממליטה הנקבה לרב עפר יחיד . בישראל ההמלטות מתרחשות לרב באביב , אך גם בעונות השנה האחרות . העפר נולד מפתח וכעבר שעות אחדות כבר מסגל ללכת עם אמו למרחקים קצרים . בגיל שבועים הוא כבר נמצא עם עדר הנקבות , ובגיל חדשים הוא נגמל ונעשה עצמאי . ארץ הצבי בישראל מצויים שני מיני צבי : הצבי הישראלי וצבי הנגב . הצבי הישראלי נפוץ בצפון הארץ ובמרכזה ומגיע גם למערב הנגב . האכלוסיה הגדולה ביותר של הצבי הישראלי נמצאת ברמות יששכר שבגליל התחתון . צבעו של הצבי הישראלי חום - אפר , בטנו לבנה ובצדי גופו פס שחר המבדיל בין הצד החום והגחון הלבן . עכוזו לבן וזנבו הקצר שחר . תנועות הזנב השחר על רקע העכוז הלבן משמשות כאיתות לצבאים אחרים . האיתות בדרך זו הוא אחד מצורות התקשרת החשובות של הצבאים , ובאמצעותה הם מודיעים על סכנה האורבת להם וכדומה . לצבי הישראלי יש ארגון חברתי מענין . הצביות והעפרים חיים בעדרים הנעים בשטח בעקבות המזון . בגיל צעיר מגרשים הזכרים הבוגרים את הצעירים מהעדר , ואלה יוצרים עדרים של זכרים רוקים . העפרות נשארות בעדר עם אמותיהן גם לאחר שהגיעו לבגרות מינית . הזכרים הבוגרים הם טריטוריליים , כלומר שומרים על תחום המחיה שלהם . את נחלותיהם הם תוחמים ב " תחנות ריח " - ערמות של גללים ושתן המוטלות בגבולות הנחלה ובמרכזה . הזכרים בעלי הנחלות לוחמים בזכרים אחרים ומגרשים אותם מתחומי הנחלה , ואלו לנקבות הם מאפשרים לחדר לנחלותיהם . כאן הזכר מזדוג עם הנקבות המיחמות . בשבי הצבי הישראלי מגיע עד לגיל שבע - עשרה שנה . הצבי הישראלי מצוי גם בערב והיה מצוי בעבר גם בסוריה ובירדן , אך השמד שם בידי צידים . גם בישראל הוא כמעט השמד בידי הצידים , אך חקיקת חקי הציד והגנת הטבע הביאו להתאוששות אכלוסיותיו , וכיום מצויים בישראל אלפי צבאים ממין זה , שאף גורמים נזקים כבדים לחקלאים . מאחר שאין לו אויבים טבעיים , מרשה רשות שמורות הטבע לצוד אותו באפן מבקר כדי שלא יתרבו מדי . צבי ישראלי הדור מראה ניצב על סלעי מצפה רמון שבנגב . באיזור הנגב יש לצבאים אלה גוון בהיר יותר מאשר לאלה החיים בצפון הארץ או בהרי ירושלים . צבי גרנט הוא הגדול בין הצבאים ובעל הקרניים המרשימות ביותר . קרניו אינן מתפתלות אלא ישרות וקצרות יחסית . כל הטוען כי ראה צבי עם קרניים מסועפות מתבלבל בין הצבי לבין איל מסועף - קרניים .

קודם  |  הבא