צפע

עמוד:93

צפע הסוג הגדול והידוע במשפחת הצפעוניים . בסוג 10 מינים , שמהם מצויים שנים בישראל . הצפע הוא נחש קצר יחסית ועבה . הקטן בבני הסוג הוא הצפע הגמד מאירופה , שארכו כ - 30 סנטימטר , הגדול שבהם הוא הצפע ההודי , שארכו עד 1.65 מטרים והוא הארסי והמסכן בבני הסוג . ראשו של הצפע משלש ורחב בשל בלוטות הארס המצויות בבסיסו . הוא מכסה בקשקשים , שאינן שונות מהקשקשים המכסות את גופו . הצפע משמיע קולות אזהרה באמצעות נשיפת אויר דרך פיו . רב הצפעים משריצים ולדות חיים , לאחר שדגרו את ביציהם בתוך גופם . גם שמם המדעי מצביע על כך - והוא קצור של המשג " יולד - חיים " . גם צפע החרמון , השוכן בלבנון ובחרמון , יולד ולדות חיים , לעמתם הצפע הארץ - ישראלי מטיל ביצים , 10 - 30 במספר . הצפע הארץ - ישראלי הצפע הארץ - ישראלי ( המצוי ) הוא המין הבולט בישראל . הוא מין אנדמי , כלומר , מצוי רק בישראל ובשכנותיה הקרובות . בארץ הוא מופיע בחבל הים תיכוני ונפוץ בישובי האדם . הוא הנחש הנפוץ והמסכן בין הנחשים הארסיים של ישראל , ארכו של הצפע הארץ - ישראלי עד 1.35 מטרים וגופו עבה ומגשם . צבעו היסודי חום - צהבהב או אפר - צהבהב , ולארך גבו עובר פס עקלתון , שרחבו אינו אחיד וצבעו חום או שחום . בצדי הגוף מצויים כתמים רבים שצבעם כצבע פס העקלתון . הראש הרחב והמשלש מבלט על ידי כתם חום דמוי ע הפוכה . על קשקשי הגוף והראש מופיעים קריני ארך בולטים . הוא חי במקומות שונים על הקרקע , חוץ מאשר בחולות , ומעדיף מקומות עם כסות צומח . לעתים הוא מטפס על עצים וסלעים וחודר למבנים . הצפע הארץ - ישראלי פעיל בעקר בשעות הלילה , אך באביב הוא פעיל גם בשעות היום . הוא אוכל מכרסמים ועופות ולעתים לטאות . הצפע מכיש את טרפו ולאחר מכן עוקב אחריו על פי הריח , וכשהוא מוצא אותו - בולעו בשלמות . לאחר שנת 1955 למדו להכין בישראל נסיוב נגד הכשת הצפעי ומאז ירדו מקרי המות מהכשות הצפע עד פחות מאחוז אחד . אולם ב - 1964 לאחר הרעלה רחבת הקף של נמיות - הנמנות עם אויביו הטבעיים של הצפע - בצפון הארץ ובמרכזה התרבו הצפעים , ועקב כך עלה במדה נכרת מספר בני האדם שנפגעו מהכשותיהם . במשך השנים התאוששה אכלוסית הנמיות ומספר נפגעי ההכשות הצטמצם . נחשים נמיה צפעוניים צפעוניים המשפחה המפתחת בסדרת הנחשים . כוללת 7 ר סוגים וכ - 170 מינים , הנחלקים לשתי תת - משפחות : הצפעונים הנפוצים באסיה , באירופה ובאפריקה : והעכסנים שתפוצתם בעקר באמריקה . הקטן בבני המשפחה הוא הצפע הגמד מאירופה , שארכו כ - 30 סנטימטר , והגדול ביניהם הוא הביטיס הגבוני מאפריקה , שארכו מגיע עד 1.8 מטרים והוא גם העבה בבני המשפחה - כ - 15 סנטימטר . לרב הצפעוניים ראש מכסה בקשקשים שצורתן כשל קשקשי הגוף . הראש רחב ומשלש בשל בלוטות הארס המצויות בשני צדיו . הצפעוניים הם ברבם נחשים מגשמים ואטיים , וגופם עבה וקצר יחסית . אישון העין מאנך , והם פעילים בדרך כלל בלילה . הצפעוניים נזונים מטרף חי , הנצוד בעזרת ארסם החזק . הם טורפים בעקר יונקים ועופות , ובולעים אותם אחרי שמתו מן הארס . הם גם אוכלים מכרסמים , ובכך מועילים לאדם , למרות הסכנה הטמונה בארסם . בלוטות הארס המפתחות מיצרות ארס חריף המזרק לטרף ולאויב באמצעות שתי שני הארס החלולות . הלסתות העליונות קצרות ונושאות את זוג שני הארס בלבד . בעת פתיחת הפה מזדקרות שני הארס , המקפלות כשהפה סגור , והנחש נושך נשיכה מהירה . במהלך נשיכה זו , המכנה הכשה , מזריק הנחש את ארסו ומיד מרפה מן הטרף או מן האויב , כנראה כדי לשמר על שני הארס הארכות לבל ישברו . הצפעוניים בישראל בישראל מצויים שבעה מינים הנמנים עם משפחת הצפעוניים . אפעה מגון החי באזורי סלעים במדבר ; עכן גדול , עכן החרטמים ועכן קטן חיים באזורים חוליים בנגב ובסיני ומתחפרים בחול . העכן הקטן הוא הקטן בצפעוני ארצנו , צבעו כצבע החול וארכו עד 45 סנטימטר בלבד . גם שפיפון הנגב חי באזורי חולות ובואדיות שבנגב ובערבה . שני המינים האחרים הם צפע מצוי ( ארץ - ישראלי ) הנפוץ בכל החבל הים תיכוני של ישראל והוא המסכן בנחשי ישראל , וצפע - החרמון . שפיפון הנגב , בתמונה ) הוא הגדול בצפעוני המדבר בישראל . ( חש הצפע צד את מזונו על ידי הכשה , שליפת שתי שיני הארס החלולות שבפיו , והחדרת הארס לגוף הקורבן . בתמונה - נחש צפע בולע עכבר בשלמותו .

קודם  |  הבא