צבי

עמוד:14

צבוע משפחת הצבועיים , שעמה נמנה הצבוע , היא המשפחה הקטנה בסדרת הטורפים היבשתיים . לכל הצבועים ראש וצואר חזקים ורגלים קדמיות ארכות וחזקות . רגליהם האחוריות קצרות וחלשות יותר , ולכן כתפיהם גבוהות מהחלק האחורי של גופם . במשפחה שלושה סוגים : הצבוע , שלו שני מינים : צבוע מפספס וצבוע חום ; הצבוע הנקד ( מין אחד ) והפרוטל , המכנה גם צבועון ( מין אחד ) . הגדול במשפחת הצבועיים הוא הצבוע הנקד , שארך גופו 1.60 מטרים ומשקלו 40 - 86 קילוגרם . הוא מצוי ברב אזורי אפריקה וחי בלהקות הכוללות עד 80 פרטים . צבעו חום בהיר עם כתמים חומים כהים . הצבוע הנקד הוא ציד עז הצד בלהקות גדולות ונמנה עם טורפי העל . הפרוטל הוא הקטן בין הצבועיים , ארכו 80 סנטימטר ומשקלו 14 קילוגרם . הוא חי בדרום אפריקה ובמזרחה . בנגוד לצבועים האחרים , יש ברגליו הקדמיות חמש אצבעות ומלתעותיו אינן מפתחות . הוא נזון מחרקים ובעקר מטרמיטים , שהוא חופר מקניהם הגדולים . מבנה גוף וארח חיים הצבועים הולכים על אצבעותיהם , שמספרן ארבע בכל רגל , והן מצידות בטפרים קהים . הלסתות שלהם חזקות ושני השסע מפתחות וגדולות . בעזרת שנים אלה הם מסגלים לפצח עצמות גדולות . בגלל מזונם העשיר בסידן קל לזהות את גלליהם הלבנים מסידן שלא עכל מתוך העצמות . רבם נזונים מפגרים אך טורפים גם טרף חי . צוארם החזק ורגליהם הקדמיות הגדולות מסיעים להם להרים את מזונם ולגרר אותו למאורותיהם ואף להגן עליו מפני טורפים אחרים . שערם גס ועבה והוא יוצר רעמה לארך הגב . גם הזנב שעיר . בבסיס הזנב מצויות בלוטות הקשורות לפי הטבעת , המפרישות חמר שמני ריחני . בעזרת הריח הזה הצבועים מסמנים צמחים וסלעים ותוחמים את הנחלות ( הטריטוריות ) שבהן הם חיים . הצבועים חיים בדרך כלל ביחידות . הדמיון בין הזכרים לנקבות רב , וקשה להבדיל ביניהם . בעונת הרביה נוצרים הזוגות , ולאחר הריון הנמשך כ - 90 יום , ממליטה הנקבה שנים עד שלושה גורים . ההורים מטפלים בגורים חדשים מספר , ולאחר מכן נותרים הצעירים עם אמם והאב מסתלק . בשבי הצבוע מאריך ימים וחי כ - 30 שנה . צחוק מאים באפלה סביב הצבוע נוצרו אמונות תפלות רבות , שמקורן קרוב לודאי ביללתו הדומה לצחוק . מספרים שבעזרת צחוקו המוזר והמפחיד למדי הוא מושך למאורתו בני אדם , ושם טורף אותם . גם למבטו יחסו בני האדם כחות הפנוט . אולם הצבוע אינו פוגע בבני אדם וכמובן אינו מושך אותם למאורותיו . אמונות תפלות אלה גרמו לאדם לפחד מפניו , ובעקבות כך גם להשמידו . הצבוע המפספס בישראל מצוי הצבוע המפספס , החי במחלות מסעפות . ארך גופו כמטר אחד וזנבו כ - 40 סנטימטר . משקלו עד 55 קילוגרם . צבעו לבן - צהבהב מפספס בפסים שחרים , ורעמת גבו עשויה להזדקר , בעקר בעת התרגשות , איום או חזור . הוא מצוי ברב ארצות אפריקה , במערב אסיה ובהודו . בעבר הוא היה נפוץ בכל הארץ , אך השמד בידי האדם בכמה מחלקיה ונדחק בעקר לאזוריה המדבריים . אויביו הגדולים בארץ הם האדם והמכוניות הודורסות את הצבועים הנעים על הכבישים . מזונו העקרי פגרים , אך הוא צד גם קפודים , צבים ודרבנים צעירים ולעתים צד גם חגלות וארנבות בעת שנתן . הצבוע - המפספס משפר את תפריטו גם בחרקים , בפרות ובירקות . לצרך הגנתו הקימה רשות שמורות הטבע תחנות האכלה מרחקות מכבישים , ובהן פגרי חיות . אמונות תפלות טורפים צבי סוג יונקים צמחוניים , מעלי גרה , הנמנים עם משפחת הפריים שבסדרת מכפילי - הפרסה . בסוג 16 מינים הנפוצים באסיה ובאפריקה . הצבי קל רגלים ובעל צורה מעדנת , וראשו מעטר בקרנים . הצבאים נפוצים בעקר בשטחים פתוחים באזורים מדבריים ובאזורים צחיחים למחצה . קימים עוד מינים אחדים הנמנים עם סוגים קרובים צבוע מפוספס , מן המעטים שנותרו בארץ , בשדה צין שבנגב . בניגוד לאמונות התפלות שנקשרו בשמו , הצבוע מתרחק למעשה מבני האדם ואינו מנסה כלל להפנט אותם במבטו או למשוך אותם בצחוקו . הגדול במשפחת הצבועיים הוא הצבוע הנקוד , הנראה בתמונה כשהוא אוכל פגר ומוקף בנשרים . כמו הנשרים , גם הצבועים הם אוכלי נבלות , אם כי להקות הצבועיים מצטיינות גם בציד .

קודם  |  הבא