המזרח התיכון

עמוד:205

למוד המימניות הכרוכות בשליטה בתנועות הגוף , כמו רכיבה באופנים , שחיה ועוד . אם נעיף מבט מלמעלה במחו של האדם , לא נראה לא את גזע המח ולא את המחון , כי אם רק את המח הגדול , הנחלק לשני חצאים או אנות - ימנית ושמאלית . האנה הימנית שולטת על מחצית הגוף השמאלית והאנה השמאלית שולטת על מחצית הגוף הימנית , אך אין הן זהות בתפקודים שלהן . שני חצאי הכדור ( או הפלחים ) , אשר חריץ עמק מפריד ביניהם , ממלאים את כל החלק העליון של קפסית המח ומגיעים עד עצמות המצח , הקדקד והערף של הגלגלת . המח הגדול נראה כמפת תבליט של הרים וגאיות . ה " הרים " נקראים - פתולים , וה " גאיות " מעניות . מעניות עמקות וארכות במיחד מכנות - חרצים . נוהגים לחלק כל אחד מהפלחים לארבע אנות : מצחית , קדקדית , ערפית ורקתית . שני הפלחים מחברים ביניהם על ידי גוף רחב הנקרא כפיס או קורה , וכמה חבורים משניים - שליבות . מבנה המח המח נראה כעשוי משני סוגים של רקמות - החמר האפר והחמר הלבן . החמר האפר הוא גופי התאים של הנירונים ( תאים עצביים ) בעוד שהחמר הלבן מרכב מאקסונים ( שלוחות של תאי עצב ) . כל המערכת מיצבת ונתמכת על ידי רקמה חבורית הנקראת נירוגליאה או גליאה . חמר זה משוה לרשת העצבים מבנה מוצק ובעל צורה קבועה . השכבה העליונה של המחון והמח הגדול נקראת קלפה . הקלפה מרכבת מחמר אפר רציף ; עביה בין שנים לחמשה מילימטרים ושטחה כ - 2,500 סנטימטר רבוע . שטח גדול זה " נכנס " לנפח הקטן של המח בזכות הפתולים והמעניות . המח כלו עטוף שלושה קרומים המשמשים להזנה , לתמיכה ולהגנה . ברוח שבין הקרום התיכון והקרום הפנימי מצוי נוזל המח , הממלא גם את חלל חדרי המח . הוא מגן על המח כמעין כרית נוזלית וממלא גם תפקידים בחלוף החמרים . אף על פי שהמח מהוה כשני אחוזים בלבד ממשקל הגוף , צריכת האנרגיה שלו גבוהה יותר . אספקת הדם שלו היא כ - 15 אחוז מכלל תפוקת הלב וכ - 20 אחוז מכלל הספקת החמצן לגוף . המח נזון מגלוקוזה המובאת אליו עם הדם . מניעת אספקת חמצן ומזון למח , גורמת לו מיד נזק שאינו נתן לתקון . לכן הגוף דואג לספוק צרכיו של איבר זה לפני כל איבר אחר . מכאן גם החשיבות הרבה הנודעת לתזונה תקינה בתקופת הילדות , כאשר המח גדל בקצב מהיר . שכן פגור הנוצר בהתפתחות המח עד גיל שנה וחצי , אין עוד אפשרות להדביקו . צריכת האנרגיה הגבוהה של המח נובעת , בין השאר , מן הפעילות החשמלית המגברת שלו . בנוסף על הזרמים הרגילים , העוברים גם בחלקיה האחרים של מערכת העצבים , מקים המח פעילות חשמלית עצמאית : זרמים חשמליים עוברים ללא הרף בין נירון אחד למשנהו ; ומאחר שמספרם של אלו הוא בין 10 ל - 14 מיליארד , וארכם הכולל של המסלולים בין מגעיהם הוא כחצי מיליון קילומטר - אין זו פעילות מועטה כלל וכלל . רשום גלי המח הזרמים החשמליים שהמח יוצר בפעילותו הם בעלי עצמה המאפשרת למדד אותם על ידי הצמדת אלקטרודות לעור הקרקפת . לאחר הגברה מתאימה נרשמים הזרמים החשמליים שבמח בצורת עקם גלי על גבי פס ניר . הרשום הזה מכנה אלקטרואנצפלוגרמה ( או בראשי תבות אא"ג EEG ( . רשום האא"ג הוא מעין הצצה על המתרחש בתוך הגלגלת , המלמדת על מצבו של המח . הרשום שונה אצל אדם ישן או חולם . גרוי חושים ובעקר גרויים המשפיעים על חוש הראיה משתקפים בו בברור . כמו כן משתנה הרשום במקרים של מחלות מח מסימות , כדגמת הכפיון . הוא גם שונה אצל ילד ואצל מבגר . שנויים החלים במח בהתפתחותו של האדם מילדות לבגרות תופס המח מקום חשוב . אצל עבר בן שלושה חדשים מהוה המח כמחצית ממשקלו . הוא משלש את משקלו עד גיל שבע ומוסיף מעט עד גיל עשרים , ואז נפסקת גדילתו . מגיל ארבעים עד חמשים מתחילה הצטמקות אטית של המח , המפחית ממשקלו כגרם אחד בשנה . לא רק גדלו של המח משתנה עם ההתבגרות . גם מספר הקשרים שכל נירון מקים עם שכניו גדל . התקשרת הפנימית במח משתפרת והוא מסגל להבין ולבצע פעלות , שלא היו בגדר האפשר קדם לכן . בכך נעוץ אחד ההבדלים החשובים בין תינוק , ילד ומבגר . בין קבוצות שונות של בעלי - חיים קימים הבדלים נכרים מבחינת גדל המח ומבנהו . מחה של דבורה משקלו כחמש אלפיות הגרם בלבד , בעוד שמשקל מחו של הלויתן הענק מגיע לכדי תשעה קילוגרמים . אצל האדם משקל המח כ - 1.5 קילוגרמים , כלומר בין 40/1 עד 50/1 ממשקל גופו . מבחינה זו אין האדם ראשון במעלה בעולם החי . עולים עליו יונקים רבים , ואפלו הקנרית , שמחה גדול באפן יחסי ממחו . אפשר ללמד מכך שגדלו של המח אינו הגורם המכריע הקובע את ההתפתחות השכלית . נפח מחו של הסופר הרוסי איון טורגניב , למשל , היה כ - 2,000 סנטימטרים קביים , כלומר ב - 35 אחוז בערך גדול מן הממצע . לעמתו היה לסופר הצרפתי אנטול פרנס מח קטן , שנפחו כ - 1,150 סנטימטרים קביים בלבד , שהם כ - 77 אחוז מן הממצע . למעשה נחשב כל התחום שבין 1,200 ל - 1,800 סנטימטרים קביים לנורמלי . קלפת המח - מפוי ותפקידים במפוי המבנה של המח חלק המח הגדול לאזורים שונים לפי אנות , חרצים ומעניות והאזורים צינו במספרים . באותה עת נעשה נסיון למפות את המח מבחינה תפקודית , כלומר לקבע את תפקידו של כל אזור במח ואת התחום שעליו הוא ממנה . בשטח זה ההתקדמות רבה , אך עדין יש המתנגדים לעצם הנסיון למפות את המח בצורה חד - משמעית . התגלו במח מרכזי החושים : מרכז השמיעה בפתול הרקתי העליון , מרכז הראיה באזור הערפי , מרכזי הטעם והריח בבסיס המח הגדול , ומרכזי הדבור והבנתו בפתול המצחי השלישי ובחלק האחורי העליון של האנה הקדקדית . באשר

קודם  |  הבא