|
|
עמוד:10
10 עִי דָן הָרַקְדָן אֲנִי שׂוֹנֵא שֶׁקוֹרְאִים לִי כָּכָה . לֹא בִּגְלַל שֶׁאֲנִי מִתְבַּיֵשׁ . להֶפֶךְ . אֲנִי מַמָשׁ אוֹהֵב לִרְקֹד וַאֲנִי כְּבָר כַּמָה שָׁנִים בְּחוּג בָּלֵט . הַלְוַאי שֶׁכְּשֶׁאֶגְדַל אֶהְיֶה רַקְדָן מְפֻרְסָם וְאֶרְקֹד בְּלַהֲקַת הַבָּלֵט הַמַלְכוּתִית שֶׁל לוֹנְדוֹן . אֲבָל הֵם לֹא חוֹשְׁבִים כָּכָה . הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁלִהְיוֹת רַקְדָן זֶה בּוּשָׁה . "בָּלֵט זֶה בִּשְׁבִיל בָּנוֹת," כָּךְ הֵם אוֹמְרִים וְצוֹחֲקִים . וְזֶה מַמָשׁ לֹא נָכוֹן . יֵשׁ בַּחוּג שֶׁלָנוּ חֲמִשָׁה בָּנִים, וְיֵשׁ הֲמוֹן רַקְדָנֵי בָּלֵט יְדוּעִים בָּעוֹלָם . אִמָא אוֹמֶרֶת שֶׁהֵם מְקַנְאִים, אֲבָל אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב . אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶה בִּגְלַל שֶׁיֵשׁ כָּל מִינֵי דֵעוֹת קְדוּמוֹת עַל בָּנִים וְעַל בָּנוֹת . אַחַר הַצָהֳרַיִם יָרַדְתִי לַגִנָה וְשָׁם פָּגַשְׁתִי אֶת יוֹנִית, חֲבֵרָה מֵהַכִּתָה שֶׁלִי . הִיא מֵתָה עַל כַּדוּרֶגֶל . שִׂחַקְנוּ יַחַד כִּמְעַט שְׁעָתַיִם, וּבַסוֹף הִיא אָמְרָה : "עִידָן, אַתָה לֹא רַע בִּכְלָל . אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק שׁוּב ? " בֶּטַח שֶׁהִסְכַּמְתִי . וְחָשַׁבְתִי שֶׁאוּלַי אַזְמִין אוֹתָה לַהוֹפָעָה שֶׁלִי בְּחוּג בָּלֵט בְּסוֹף הַשָׁנָה . 10
|
|