גאות ושפל עליה וירידה של פני הים , המתרחשות במחזוריות מדי כשש שעות , כלומר : פעמים במשך יממה . סבת התופעה הזאת היא בעקר כח המשיכה של הירח , ובמדה פחותה של השמש . המסה של השמש אמנם גדולה פי 400 בערך מאשר הירח , אך חלקו של הירח בגאות ובשפל הוא כ - 70 אחוז , וזה של השמש כ - 30 אחוז , כי הוא קרוב לכדור הארץ הרבה יותר מהשמש . הירח מושך אליו את מי האוקינוסים באותו חלק של כדור הארץ שהוא נמצא מעליו , וכן באזור הנמצא בצד הנגדי , המסתר מן הירח . במקומות אלה המים עולים , ומתרחשת גאות . כנגד עקומת הפעמון על שם גאוס . גאוס גילה , שבאופן סטטיסטי תוצאות אקראיות של משתנים כלשהם נוטות בדרך כלל להתקבץ סביב הממוצע . את מידת הפיזור סביב הממוצע מודדים באמצעות " סטיית תקן - : כ - 68% מהתוצאות נמצאות בתחום של סטיית תקן אחת מהממוצע , ורק כ - 2% - 4% מהתוצאות נמצאות במרחק של יותר משתי סטיות תקן מהערך הממוצע . זאת יורדים פני הים באותם אזורים , שלגביהם הירח נמצא באפק , כי המים " בורחים " מהם אל המקומות שבהם מתרחשת גאות , וכך נוצר כאן שפל . כיון שכדור הארץ נמצא בסיבוב מתמיד סביב עצמו , מקום הירח ביחס אליו משתנה כ...
אל הספר