שיבת ציון כנוי לתקופה בתולדות עם ישראל , שבה שבו גולים מבבל לארץ - ישראל , בעקבות הכרזת כורש מלך פרס בשנת 538 לפני הספירה , והקימו את בית - המקדש השני . בסוף תקופת בית ראשון , עם כבוש ירושלים על ידי הבבלים וחרבן בית - המקדש ב - 586 לפני הספירה , הגלו רב תושבי יהודה לבבל . בעת שבתם בבבל התגעגעו הגולים לשוב ליהודה , כנאמר בתהלים קלז א : " על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון". נביא הגלות יחזקאל והנביא ישעיהו ( " השני") נבאו דברי נחמה על שיבת העם לציון , ובמזמור תהלים קכו א נאמר : " בשוב ה'את שיבת ציון היינו כחולמים". על תקופה זו מספר בספרי המקרא עזרא ונחמיה . נפילת ממלכת בבל ונצחונו של כורש מלך פרס ומדי ( ב - 539 לפני הספירה ) עוררו בקרב גולי בבל תקוה לשוב לציון . ואמנם , המדיניות הסובלנית של הפרסים כלפי העמים השונים בתחומי הארצות שכבשו , התירה קיום פלחנים שונים ושקום מקדשים שנהרסו על ידי הבבלים . בהתאם למדיניות זו פרסם כורש הצהרה שאפשרה לגולי בבל לשוב לירושלים ולבנות את בית - המקדש . ההצהרה התירה לנשארים בבבל לסיע לאחיהם בבנין המקדש . בעקבות הצהרת כורש , יהודים רבים ובראשם ששבצ...
אל הספר