צמר השער הצומח על גופיהם של בעלי - חיים מסוגים מסימים , כגון הכבש והעז . סיבי הצמר רכים וארכים ואפשר לטוות מהם חוטים ולארג מהם בדים ושטיחים , וכן לסרג מהם חלקי לבוש שונים . רב הצמר לתעשית הטקסטיל מקורו בכבשים . אולם בארצות אחדות משתמשים גם בצמר עזים - במיחד מסוגי אנגורה וקשמיר - ובצמר גמלים . בארצות אמריקה הדרומית משתמשים בצמר של הלמה , האלפקה והויקוניה . גוזזים את הצמר מגופו של בעל - החיים בעזרת מספרים מיחדים , לרב חשמליים . פעלת הגזיזה מכנה גז והחלק הנגזז נקרא גזה . את הכבשים גוזזים פעם בשנה , בדרך כלל באביב , ובארצות חמות - פעמים בשנה . מכבשה אחת אפשר לקבל בכל גז שנים עד ארבעה קילוגרמים צמר . הצמר המשבח ביותר גדל על כבשים מגזע מרינו שמקורו בספרד . בצמר משבח פחות משתמשים לאריגת שטיחים . ערביי ישראל נוהגים להשתמש בצמר כבשים מגזע האוסי . תעשית הצמר - עבוד ויצור לאחר הגז עובר הצמר תהליך של נקוי ועבוד . תחלה שוטפים מהגזה את החמר השמנוני , הנקרא חלב , המפרש מעורו של הכבש כדי לשמר על גופו מפני רטיבות . לאחר שנשטף החלב , סורקים את דבלולי הצמר המסלסלים וגוזרים אותם כדי שיהיו חלקים ובעלי ארך ...
אל הספר