מזבח מבנה הדומה לשלחן שעליו היו מקריבים קרבנות . כמו כן הקריבו על המזבח מנחה ונסך - כלומר תשורה של לחם ויין - והעלו בו קטרת . מזבח גדול מכנה במה . מזבחות היו נהוגים בכל דתות המזרח הקדום , וגם אצל היונים , הרומאים והנוצרים . המזבחות הקדומים היו תלי אדמה , סלעים שטוחים או צבורי אבנים . אחרי כן השתכללו המזבחות , נוספו להם מדרגות ו " קרנים " ונבנו על פי מדות מדיקות ( המפרטות במסכת מדות ) . המזבחות הבבליים נעשו מלבנים מיבשות בשמש . האשורים השתמשו באבן גיר ובבהט . המזבחות של המצרים נבני מאבן וקשטו בחטובים נאים . לבנית מזבחות מאחרים יותר השתמשו בעץ , בנחשת ואף בזהב . בחצר בית - המקדש בירושלים בימי שלמה היה מזבח גדול ומפאר עשוי נחשת ומעטר בקשוטים מהדרים . מזבח הקטרת שעמד במשכן היה מצפה זהב . המזבח נחשב לדבר שבקדשה ואסור היה לטמאו או לפגע בו בכל צורה שהיא . ליד המזבח היו נערכות תפלות מיחדות והמאמינים היו משתחוים לפניו . במקרים מסימים , כמו במקרה של אדניה , בנו המורד של דוד המלך , שמש המזבח גם כמקום מקלט : דמותה של הבלשית נעימת ההליכות , גברת מרפל , יציר דמיונה של סופרת המותחנים הבריטית אגתה כרי...
אל הספר