מואב ארץ ועם בתקופת המקרא . מואב שכנה בעבר הירדן , ממזרח לים המלח ונחל ארנון חצה אותה לרחבה . ברמה ההררית שמדרום לנחל ארנון שכנה הבירה - קיר מואב ; ובמישור הפורה מצפון לו ( " ארץ המישור " ) , היו הערים ריבון , מידבא וחשבון . במקרא מצויים פרטים רבים על מואב . בספר בראשית ( יט לז ) מספר שמואב ועמון היו בניו של לוט , ומכאן שיש קרבת מוצא בין מואב לישראל . קרבה אחרת היא באמצעות רות המואביה , שעם צאצאיה נמנה דוד מלך ישראל . אף על פי כן נאמר : " לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי " ( דברים כג ד ) . הממצאים הארכאולוגיים מהוים מקור מידע חשוב על מואב , וביחוד מצבת אבן המכנה " מצבת מישע " . לפי מצבה זו קימת קרבת לשון בין השפות המואבית והעברית . תולדות מואב תחלתה של ממלכת מואב במחצית השניה של המאה ה - 14 לפני הספירה , לפני שבני ישראל התנחלו בכנען . החלק הצפוני של מואב נכבש בתקופה זו על ידי סיחון מלך האמורי , ולאחר מפלת סיחון בידי בני ישראל הפך לנחלתם . פרשת בלק מלך מואב משקפת את חרדת המואבים מעלית הכח החדש , שחדר לאזורם . על יחסם של המואבים לישראל בעת מסע הכבוש וההתנחלות יש גרסאות מקראיות ...
אל הספר