סיפורה של חנה גפרית כתבה נעמי מורגנשטרן קטע ראשון מתוך הספר ( עמודים ( 13-12 מלאו לי שש שנים . בעיירה שלנו , ביאלה ראוסקה שבפולין , שלטו הגרמנים . הגיע יום פתיחת שנת הלימודים . מארישה , חברתי הפולנייה , הציעה שאבוא אתה לבית הספר שבעיירה . בבוקר נפגשנו והלכנו לבית הספר , עם עוד רבים מילדי העירה . הגענו לשער בית הספר . בשער עמד שוער בית הספר . הכרתי אותו ; הוא גר קרוב לביתנו . השוער ב ריך כל תלמיד ב"בוקר טוב" וב"הצלחה בלימודים . " מארישה נכנסה בשער , ואחריה אני . " בוקר טוב , " ברכתי את השוער . " לאן את הולכת " ? שאל . " לבית הספר , לכיתה הראשונה , " עניתי בגאווה , כשאני פוסעת קדימה . האיש עמד בדרכי . " את לא יכולה " ! אמר בתוקף . " אבל אני בת שש ... " " את יהודייה " ! אמר , " ליהודים אין זכות ללמוד . בבית הספר הזה אין מקום ליהודים " ! הסתכלתי סביב . מארישה והילדים עמדו והקשיבו . נשמע צלצול פעמון בית הספר . הילדים ומארישה רצו לכיתות . פניתי לאחור ויצאתי . עמדתי ברחוב , כשאני אוחזת בגדר בית הספר . ראיתי את מארישה מתרחקת , עד שנכנסה לבניין בית הספר . לא בכיתי ! אני יהודייה וזה לא מקומי .
אל הספר