אנדה עמיר-פינקרפלד כאשר אני עצוב אשב בחדר כמו בכלוב , לא אצא לחצר לשחק עם חבר , אף בספר לא אקרא ביום של מצב רוח רע . אז קרב אלי כלבי ומביט אך בי , רק בי , מתישב לו למולי ומושך בשרוולי . אם עדין אתעצל כה מתחיל הוא ליבב כאומר : " בוא , נרוץ ! ראה , כמה יפה בחוץ " ! ולא אבין על מה ואיך אני מתחיל סתם לחיך , ואף לצחק בכל לבי , וקם לרוץ אחרי כלבי . כאומר - כאלו אומר
אל הספר