|
|
עמוד:124
התלמוד מתפתח בארץ ישראל וגם בבבל דברי האמוראים שחיו בארץ ישראל כונסו במאה הרביעית בתלמוד הירושלמי , ודברי האמוראים שחיו בבבל כונסו במאה החמישית בתלמוד הבבלי . התלמוד הירושלמי , למרות שמו , נוצר רובו ככולו בקיסריה ובבתי המדרש בגליל , בטבריה ובציפורי , ועריכתו מיוחסת לרבי יוחנן ( עמ' . ( 123 כנראה רבי יוחנן החל בתהליך העריכה , אבל היא הסתיימה רק כמאה שנה לאחר מכן , במחצית השנייה של המאה הרביעית . עריכת התלמוד הירושלמי לא הושלמה , ועובדה זו מקשה על לימודו . עריכת התלמוד הבבלי מיוחסת לרב אשי ולרבינא , אך כנראה גם היא נשלמה בידי חכמים שחיו אחריהם ( עמ' . ( 140 התלמוד נלמד בעל פה , ורק מאות שנים לאחר חתימתו החלו להופיע כתבי יד שלו . מבנה התלמוד מבוסס על מבנה המשנה ולכן גם הוא מחולק למסכתות , וכל מסכת מחולקת לפרקים . כל פרק בתלמוד בנוי סביב סוגיה שיש לה מבנה די קבוע : פתיחה בציטוט מן המשנה ולאחר הציטוט שאלות המנסות לברר את הנושא שהמשנה דנה בו ופתרונות להם . לדוגמה : מנין למדו התנאים עניין זה ? האין הוא סותר הלכה שנקבעה במקור אחר ? מה עוד אפשר ללמוד ממשנה זו ? הם גם ניסו לפתור סתירות . מאחר שבתלמוד לא תמיד מופיעה הכרעה הלכתית התחברו בתקופות מאוחרות יותר ספרי הלכה , לדוגמה הספר משנה תורה שכתב הרמב"ם והשולחן ערוך שכתב רבי יוסף קארו . בכך היה התלמוד נדבך חשוב בהתפתחות התורה שבעל פה . רבי יוסף קארו , ( 1575-1488 ) – נולד בספרד , אך בעקבות הגירוש בשנת 1492 נאלצה משפחתו לנדוד ממנה . בשנת 1536 עלה רבי יוסף קארו לארץ ישראל והתיישב בצפת . ספרו "שולחן ערוך" מסכם את ההלכות המופיעות בתלמוד והיה לספר שמרבית הפוסקים מאז ועד ימינו מסתמכים עליו . האמוראים מפרשים את המשנה לאחר עריכת המשנה וכינוס הברייתות עסקו החכמים בפירושן . חכמים אלו נקראים אמוראים ( בארמית אמר = פירש , ( כנראה על שם התפקיד שהם מילאו : הם היו חוזרים בקול רם על דבריו של החכם ראש הישיבה ומפרשים אותם לציבור . הפירוש של האמוראים למשנה התבטא בפירוש של מילים נדירות או שמשמעותן נתונה במחלוקת . הם גם הבהירו והגדירו כמות או מידה של הנושאים הנדונים במשנה . לעתים האמוראים השלימו את המקור להלכה מהתורה שבכתב או הסבירו מה האירוע שהביא לקביעת ההלכה . האמוראים גם השוו את ההלכות שבמשנה זו לזו וכשגילו סתירה בין המשניות יישבו אותה באמצעות דיוק בדברי המשנה . נוסף על פירוש המשנה חידשו האמוראים הלכות , קבעו כללים לפסיקת הלכה ותיקנו תקנות . הם כיבדו מאוד את דברי התנאים וקבעו כי אמורא לא יחלוק על תנא . הפירוש של האמוראים למשנה נקרא תלמוד או גמרא ( בארמית גמר = למד , ( מלשון לימוד ועיון . נוסף על פירוש למשנה , התלמוד כולל גם הוספות על הנאמר במשנה וכן פירושי פסוקים . בתלמוד מופיעות דרשות והרחבות סיפוריות על סיפורי המקרא ; סיפורים על אישים ועל דמויות מתקופת המשנה והתלמוד ; נושאים של אמונות , כגון ימות המשיח ; וכן משלים , אמרי חוכמה ופתגמים . בניגוד לסגנון הקצר של המשנה , התלמוד כולל גם את המשא-ומתן שהתנהל בבית המדרש עד לפסיקת ההלכה . הלימוד והמשא-ומתן לא נועדו רק לצורך מעשי של פסיקה אלא ביטאו את החשיבות שייחסו האמוראים למצוות תלמוד תורה .
|
|