|
|
עמוד:108
חכמי אושה מבססים את מעמדו של המרכז היהודי בארץ ישראל נוסף על הגורמים הכלכליים לירידה מארץ ישראל היו חכמים שירדו לבבל כדי ללמוד וללמד בה תורה . חכמים , ובהם רבי חנניה בן אחיו של רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא השני , השתקעו בבבל והקימו בה ישיבות . בהדרגה התפתח בבבל מרכז יהודי שלא היה נתון למרותו של השלטון הרומי ( עמ' . ( 134 הקמתם של מרכזי תורה בבבל שימחה את חכמי ארץ ישראל אך גם הדאיגה אותם : הם חששו שסמכות ההנהגה של העם היהודי תעבור לחכמי בבל . תקנות אחרות של חכמי אושה ביקשו לשמור על אדמות ארץ ישראל בבעלות יהודית ולמנוע את העברתן לבעלות נוכרית . לאחר מרד בר כוכבא נותרו אדמות רבות נטושות ולא מעובדות משום , שבעליהן נהרגו במרד או נפלו בשבי , או ירדו מן הארץ . כמו כן , השלטון הרומי העניש את היהודים על ידי הפקעת אדמותיהם . מציאות זו החריפה את המשבר הכלכלי , ולכן החכמים תיקנו תקנות שהקלו על רכישת האדמות שהופקעו ועל עיבודן עד שיבת בעליהן : על פי ההלכה היהודית אסור לרכוש אדמות יהודיות מופקעות בלא הסכמת בעליהן הראשונים ובלא לשלם להם תשלום מלא בעבורן ; ואילו התקנות התירו לרכוש את האדמות מן הרומאים אף על פי שלא היו בעליהן הראשונים . בשלב שני נקבע כי הרוכש אדמה ממי שהפקיע אותה חייב לשלם לבעליה רבע משוויה . בשלב שלישי , לאחר מרד בר כוכבא , קבעו החכמים כי זכותם של הבעלים לרכוש את אדמתם מחדש מוגבלת למשך שנה בלבד , ואחריה רשאי כל יהודי לקנותה . נוסף על תקנות אלו אסרו חכמי אושה למכור ולהשכיר לנוכרים בארץ ישראל בתים , אדמות , עבדים ובהמות עבודה . הרצון להקל על המצוקה הכלכלית לאחר מרד בר כוכבא התבטא גם בתקנות בנושא שמיטת קרקעות ובנושא הפרשת תרומות ומעשרות מן היבולים . על פי ההלכה בשנת השמיטה היבולים בשדות הם הפקר וכל אדם יכול לקחת אותם . חכמי אושה התירו לבעלי הקרקעות לאסוף את היבולים מהשדות לצורך עצמם ולא להפקירם . עם זאת , הם החמירו עם אנשים שסחרו ביבולים האלה וקבעו כי הם פסולים לעדות . בתקנה אחרת ביקשו חכמי אושה להקל על הפרשת תרומות ומעשרות – הם התירו לערבב יבולים מכמה שדות , כגון יבולים של שדה תבואה עם יבולים של שדה קטניות , בניגוד להלכה , שקבעה כי יש להפריש מכל שדה בנפרד . התקנות הקלו על קיום המצוות התלויות בארץ וסייעו למנוע ירידה מהארץ מסיבות כלכליות . שדה לא מעובד בשנת שמיטה
|
|