|
|
עמוד:182
אמו מאת : חיים גורי * לפני שנים , בסוף שירת דבורה , שמעתי את דומית רכב סיסרא אשר בושש לבוא , מביט באמו של סיסרא הנשקפת בחלון , אשה שפס כסף בשערה . שלל צבעים רקמה , צבע רקמתים לצוארי שלל , ראו הנערות . אותה שעה שכב באהל כנרדם . ידיו ריקות מאד . על סנטרו עקבות חלב , חמאה ודם . הדומיה לא נשברה אל הסוסים ואל המרכבות , גם הנערות שתקו אחת אחר אחת . שתיקתי נגעה בשתיקתן . אחר זמן-מה שקעה השמש . אחר זמן-מה כבו הדמדומים . ארבעים שנה שקטה הארץ . ארבעים שנה לא דהרו סוסים ופרשים מתים לא נעצו עיני זכוכית . אבל היא מתה , זמן קצר אחר מות בנה . סיום פס' 31 12 א . לפי פסוק - 31 מה יהיה הגורל של אויבי ? 'ה ב . מה יהיה השכר של אוהבי ? 'ה הזמנה לדיון מהם המסרים של שירת דבורה , לדעתכם ? הזמנה ליצירה רוצים גם אתם לכתוב שיר ? קדימה ! פס' 31 כן - כך . ואהביו - אוהביו של . 'ה כצאת השמש - הם כמו השמש - חזקים ומאירים . * חיים גורי - משורר , סופר , פזמונאי , מתרגם , יוצר קולנוע ועיתונאי ישראלי . יליד . 1923 חתן פרס ישראל לשירה . גורי הוא מדור משוררי תש"ח - ( 1948 ) המשוררים של תקופת ההקמה של מדינת ישראל . משיריו המפורסמים : "שיר , "הרעות "באב . "וואד-אל
|
|