שמות טז: המן- לחם משמים

עמוד:66

< אפשר לשאול את התלמידים אם לדעתם אכן היה אוכל בשפע במצרים , עבור העבדים העבריים ! < כדאי לעורר דיון על הביטוי "סיר הבשר . " מה חושבים התלמידים על עמדתם של בני ישראל ! יש גבול ( שאלה ( 9 להנהיג עם משמעו לחנך עם . ה , ' ומשה ואהרון עמו , יצטרכו מחד גיסא לדאוג לצורכי העם ומאידך גיסא לחנך אותו להיות עם עצמאי יותר , עם ככל העמים . לכן , סיפוק הצרכים יבוא בהכרח עם גבולות . מנהיגי העם יבואו לקראת העם , אך ידרשו ממנו לעמוד בדרישות מסוימות ולקבל על עצמו אחריות לכמויות איסוף המזון . תגובת משה היא כי בערב יינתן להם בשר לאכול , ואכן השליו מגיע עם רדת הערב . במדבר בני ישראל כבר לא ישבו על סיר הבשר על פי חווייתם הסובייקטיבית . יהיו שעות מוגבלות שבהן יינתן הבשר . ה' ממטיר לחם מן השמים בשפע אבל מגביל את האיסוף ו "דבר יום ביומו" ( פסי . ( 4 דווקא בשעה שיהיה שפע , בני ישראל ילקטו רק לפי צורכם . בשבת אסור יהיה ללקט ובמקום זאת ילקטו בשישי לחם משנה . באמצעות נסים אלו יבחן ה' את ישראל אם הם נותנים בו את אמונם ואם הם מסוגלים לעדן את האופן הקיצוני שבו הם מתייחסים לסביבתם . ה' מנצל את תלונתו של עם ישראל כדי ללמדו שיעור באחריות אישית ובמידה הנכונה , ושיעור חשוב לא פחות מכך באמון ובאמונה . המזון הוא הבסיס לקיומו של האדם , וההגבלה על המזון היא הבסיס לקיומו של העם כעם בכלל ולקיומו של עם ישראל כעמו של ה' בפרט . הביטוי שמשתמשים בו בני ישראל בתלונתם בפני משה ואהרון לתיאור מצבם ה"נפלא" במצרים הוא "סיר הבשר , " ביטוי שיש בו מן הראוותנות והפזרנות - שלא לפי המידה . הביטוי שמבטא את היענות האל לתלונת העם גם בו יש מן הראוותנות והפזרנות ! "הנני ? : ממטיר :- לכס v T לחם v v מן --I ? השמים -TTיי , " אך מיד באה גם ההגבלה י " ויצא T T העם ^ r ולקטו 1 ; T : דבר - - : יום ביומו" ( פס' . ( 4 העמידה של עם ישראל בתנאי ההגבלה , היא שתעיד על אמונו ואמונתו של העם בהי , כיצד ? התגובה האנושית והטבעית ביותר שאפשר לצפות לה מחבורת האנשים הרעבים האלה שהולכים במדבר היא להתנפל על הלחם , לאכול ממנו לשובע ולאסוף ממנו גם למחר - שכן מי יודע מה יהיה מחר , ירד מבול של לחם או לא ירד ? האם שוב יהיו רעבים ;

קודם  |  הבא