|
|
עמוד:244
בדיבור התנועות הגויות תמיד אחרי העיצורים , וכך הן מסומנות גם בתעתיק . אולם בעברית התנועות מסומנות בעיקר בסימני ניקוד , ובדרך כלל , מתחת לאותיות . הבדל נוסף - עיצור ללא תגיעה מופיע בתעתיק כאות אחת בלבד . אולם בכתיב המנוקד לפעמים מתחת לאות נרשם סימן השווא . p שווא כזה , מסמן חוסר תנועה , למשל , ( מכתבים , נשלחים . ( סימן השווא ם הוא חלק ממערכת סימני הניקוד . הוא מסמן שתי תופעות לשוניות שונות : שווא נח ושווא נע . שווא נח - הוא תמיד סימן לחוסר תנועה ( מכאן המילה "נח , ( " כלומר - הוא סימן לעיצור שאין אחריו תנועה . השווא הנח בא תחת אות , שמסמנת עיצור העומד בסוף הברה סגורה . השווא הנח יכול להופיע בשני מקומות במילה - באמצעה או בסופה : באמצע המילה - ראשון בין שני שוואים רצופים : ןשברו , נךךשה , מגדלי-רום . באמצע המילה - כשווא יחיד , כמו : מגדל , נשבךתי , הגשים , ספסל . השווא הנח הוא שווא יציב ואינו משתנה , העיצור נשאר ללא תנועה בכל צורות הנטייה : מגדל-מגדלים , הגשים-הגשימו . בסוף המילה - בין שהוא יחיד ובין שיש שני שוואים : הלך , מלך , חשבת , בקשת . שווא נע - הוא סימן לתנועה שנחטפה , כלומר , מקורו בתנועה ומכאן המונח "נע . " הוא עומד תמיד בתחילת הברה . בימינו אין חפיפה מלאה בין ההגייה שלנו לבין השווא הנע : לפעמים הוא הגוי בתנועה כלשהי ולפעמים לא הוגים כל תנועה . בצמדים הבאים כל השוואים נעים , שימו לב להגייה של השווא הנע : שמורה - מלוחה , קציצה - לביבה , חפרו - מךדי . הגיית ש , ק , פ נשמעת ללא תנועה , ואילו בהגיית ? ו , ל , ן- נשמעת תנועה כלשהי . אי אפשר לסמוך על ההגייה לשם זיהוי סוג השווא , לכן יש צורך להיעזר בכללי הזיהוי הבאים . שווא נע יכול להופיע בשני מקומות במילה - בראשה או באמצעה : בראש המילה שהוא ממילא גם ראש ההברה ; באמצע המילה יכול להיות שווא יחיד שמוצאו מתנועה , כמו : כתבה ( לפי כתב , ( דברו ( לפי דבר , ( בוךקים ( לפי בודק . ( ייתכן גם שווא נע שהוא שני בין שני שוואים רצופים : זשברו , נךךשה , מגדלי רום . כשיש שווא יחיד באמצע המילה , צריך לבדוק אם מוצאו מתנועה . איך בודקים זאת ? בפועל משווים לצורת הנסתר באותו הזמן ; בשם - משווים ליחיד .
|
|