|
|
עמוד:171
מקומם של צורני הנטייה המביעים זמן אינו אחיד : בעבר - צורני הנטייה הם סופיות , בעתיד - בעיקר תחיליות ( אית '' ן ) ולפעמים גם סופיות , בהווה - לרוב תחיליות , מ ' ברוב המקרים . כאמור , צורני הנטייה חוסכים מילים . דוגמה : במילה כתבת צורן הנטייה -ת מביע את המשמעויות האלה : זמן עבר , גוף שני , ובתוך הגוף הוא מביע גם את המין ואת המספר ( זכר , יחיד , ( ואז אין הכרח לציין את הכינוי אתה . לצורת הנסתר בעבר אין כל תוספת של צורן נטייה , לכן היא נקבעה כצורת היסוד של הפועל : דבר , חשב , התבטל . לצורני הזמן של הפועל יש קווים אופייניים : הנטייה לפי דרך יוצרת אף היא שלוש קבוצות : דרך החיווי , דרך הציווי ודרך המקור . דרן החיווי ( פירוש המילה חיווי הוא : אמירה , סיפור ) - דרך זאת היא הנפוצה ביותר . בעזרתה אנו מספרים על אירועים , על התרחשויות : מה קרה , מה קורה או מה יקרה . כלומר זאת הדרך , שיש בה זמנים . דרך זאת תוארה בהסבר על זמני הפועל . דרך החיווי היא זאת שקבוצות המשנה בה הם זמני העבר , ההווה והעתיד . דדן הציווי - הציווי עצמו אינו מציין זמן . הוא אינו מציין אם הפעולה התרחשה בעבר , מתרחשת בהווה או תתרחש בעתיד . כשאומרים למישהו : "כתוב את שמך כאן "! משתמשים בדרך הציווי של הפועל , והיא אמורה להביא את הנוכח ( הנמען ) לעשיית פעולה . דרך זאת מביעה פקודה , הוראה או בקשה שמועברת מן המדבר אל הנוכח . לפעמים , כדי "לרכך" את הציווי , משתמשים להבעת הציווי בצורות העתיד , כלומר במקום "כתב" אומרים "תכת י ב . " ציווי "מרוכך" מאפיין לשון דבורה לא רשמית . בדרך הציווי משתמשים רק בגוף שני , כי היא פונה רק לנמען , שהציווי תמיד מכוון אליו . צורת הציווי דומה מאוד לפועל בעתיד , אך בצורת הציווי אין תחיליות אית '' ן . דרך המקור - גם המקור אינו מביע זמן , כי איננו מציין פעולה שבוצעה בעבר או שתתבצע בעתיד . צורותיו דומות לצורות העתיד והציווי המקבילות לו , כלומר הנתונות באותו הבניין . במקום אותיות אית '' ן של צורות העתיד מקבלת צורת המקור את התחילית ל בראשה . זאת הצורה הנפוצה בעברית בת ימינו : לדרוך , להיבחר , לבקר , להתפרץ . במשלב גבוה משתמשים לעתים גם בצורות מקור אחרות , כגון : "הכן את הכרטיס המגנטי לפני הגיען לקופה . " דרך הציווי בטקסט הפעלה , ראו עמ' . 99 צורת המקור בתחביר , ראו עמ' . 398 , 397
|
|