|
|
עמוד:62
א 3 . פרה בבית קפה שלמה , אורי ודותן עמדו להתגייס לצבא , ולפני כן הגשימו חלום ונסעו לטיול באירופה . לאחר שבועיים של טיול הגיעו לעיר האורות , פאריס . החבורה העליזה הייתה כבר מגובשת ושלושת המטיילים החליטו לחגוג את הגעתם לעיר בבילוי באחד מבתי הקפה הפריזאיים הידועים . הם התיישבו לשולחן , קראו למלצר והזמינו משקאות . כטוב ליבם בקפה , בבירה וביין החלו מתבוננים בבליינים האחרים שסביבם . בית הקפה המה אנשים , נשים וטף , ושלושת הישראלים המטיילים בדקו היטב כל אדם ואדם , תיארו אותו , את לבושו , ודנו היטב בכל פרט ופרט במראהו החיצוני . כל זה נעשה בקולי קולות , ובעברית . קרוב לידם ישבה אישה צעירה לא רזה , ואולי אף מלאה . היא הזמינה לעצמה ארוחה ומשקה , הוציאה עיתון מתיקה , התרווחה בכיסאה ונהנתה מן השמש החורפית , מן האוכל הטעים , המשקה המרענן והעיתון . חברינו המטיילים צפו בה בעניין ולא חסכו את שבט לשונם ממנה : "תסתכלו עליה , איך היא יושבת לה ואוכלת כאן . איזו מין פרה ! מתאים לה יותר לאכול עשב " ! והכול כמובן בקולי קולות ובעברית . בתום הארוחה קמה חבורת התיירים ללכת , קראו למלצר ושילמו לו . גם האישה מן השולחן שליד קמה , שילמה ועמדה לצאת מבית הקפה . ביציאה פנתה לישראלים והמתה לקראתם "מווווו , לא יזיק גם לכם לאכול קצת עשב . " ההפתעה הייתה מוחלטת . שלמה , אורי ודותן לא ידעו מה לעשות עם עצמם מרוב מבוכה . הם חשו שהיה ראוי שברק יכה בהם באותו רגע רק כדי שלא ימשיכו ויעמדו שם בבושה . מתברר , שגם בפאריס יודעים עברית . א 4 . בעיני המספר האס זהו סיפור אמיתי ? האם זהו סיפור בןיה דמיוני ? אין זה חשוב כלל וכלל . בכל סיפור יש משהו המייצג את נקודת התצפית של המספר . כל סיפור עובר דרך התודעה של המספר , ולכן שום סיפור אינו מסופר כפי ש"היה באמת" במציאות . סיפור הוא סיפור הוא סיפור . חשבו על הסיפורים שלכם . האם הם מסופרים בדיוק כפי שקרו הדברים במציאות ? האם אתם מרגישים בסיפור את ה"מסננת" הפרטית שלכם או של כותב הסיפור ? קראו עתה סיפור ארוך יותר : "העוגה" מאת יצחק קרונזון . זה סיפור המסופר בגוף ראשון , אך זכרו : בינינו לבין האירועים שהיו ( אם היו ) ניצב המספר , שדרך התודעה שלו וזכרונותיו זורם הסיפור . לנו אין שיג ושיח עם המחבר , אלא עם הסיפור עצמו . לפני שתתחילו בקריאה שימו לב לכותרת , ונסו לשער : במה עוסק הסיפור ? איזו התרחשות תקרה בו ? א 5 . העוגה / יצחק קרונזון בקיץ 1950 פתח איש חנות ברחוב גאולה . 28 בוקר אחד בא אליו צייר שלטים , מתח בעיפרון שני קווים ישרים ומקבילים על משקוף החנות , ושרטט ביניהם את שמה , באותיות לבנות ומאירות עיניים על רקע חום : "הכול מתוק . " רחוב גאולה נמצא באזור שקט של מגורי הפועלים וחנויות נפתחו בו לעתים רחוקות . היו לנו שם מספרה , בית מרקחת , צרכנייה וסנדלר . ממתקים נחשבו למותרות , ומי שפתח עסק למכירתם בעיצומו של הצנע היה בוודאי טיפש או אופטימיסט או בעל חוש הומור מיוחד במינו . לאיש קראנו "הכול מתוק , " על שם החנות . המבחר בחנות , שהוכתב על ידי חוקי הצנע החמורים , היה קטן ומצומצם . היו שם ברז של סודה , מכלי זכוכית עם תרכיז צהוב ואדום להכנת גזוז , מקרר קרח ובו כמה בקבוקי מיץ וצוף , צנצנת ובתוכה מסטיקים עגולים בצבעים שונים , קופסת קרטון עם ואפלים ושקיק של בד לבן אפור עם גרעיני חמניות מלוחים . בתוך ארון בעל דלתות זכוכית היו נעולים דברי הערך : קופסאות סיגריות , שתי בונבוניירות , ובאמצע , גולת הכותרת - העוגה .
|
|