|
|
עמוד:18
א 8 , מוען ונמען בשיחה בין אישית אנו יודעים עם מי אנו מדברים . גם במכתב אישי , הכותב יודע בדרך כלל למי הוא כותב , והקורא יודע מיהו הכותב . שמו של הכותב מופיע במכתב , והכותב עצמו מיוצג במכתב באופנים שונים ; לדוגמה , הוא מיוצג במילים כמו : לדעתי , אני חושב , מניסיוני , בשבילי , העבודה שלי וכדומה . הכותב גם פונה אל הנמען : אתה , אתם , ודאי שמעת , התשובה שלך וכדומה . בטקסט העיוני , ברוב המקרים המוען והנמען הם בלתי מפורשים , כלומר המוען יימנע מלהזכיר את עצמו וגם לא יפנה לנמען במפורש . אך יש קשר בין המטרה וסוג הטקסט הנובע ממנה לבין הופעתו של המוען או הנמען בטקסט . למשל , בטקסט מידע וגם בטקסט טענה , המוען והנמען יהיו לרוב בלתי מפורשים . בטקסטים של מילונים ואנציקלופדיות ובמאמרים מדעיים , אין בדרך כלל פנייה לנמען כלשהו בצורה מפורשת . טקסט המידע והטענה מתמקדים בעיקר במסר המועבר , ולא במי שמעביר אותו או במי שמקבל אותו . לעומת זאת , בטקסט שכנוע , צפוי שהמוען יזכיר את עצמו ואת הנמען באופנים שונים . גם בטקסט פרשנות וביקורת המוען עשוי להופיע בצורה גלויה או מרומזת . דוגמה . קראו את שני הקטעים הבאים . היכן יש נוכחות למוען וגם לנמען ? באילו מילים היא מתבטאת ? קטע : 1 מתברר כי שלוש המטרות הכלליות של הוראת ההבעה בלשון הן אלו : הקניית אמצעי התקשורת , פיתוח ההכרה , טיפוח החוויה והרגישות לאסתטיקה . קטע : 2 עליכם לדעת , שארצה להשיג שלוש מטרות כלליות כשאלמד את תלמידי להביע את עצמם בלשון : אקנה להם אמצעי תקשורת , אפתח את הכרתם ואטפח אצלם את החוויה ואת הרגישות לאסתטיקה . א 9 . ידע קודם אנו נתקלים בטקסטים שכבר בתחילת הקריאה איננו מבינים אותם , והתגובה המיידית שלנו היא : "אוף , על מה בכלל הוא מדבר , אני לא מבין שום דבר . " ! מדוע ? הרי הטקסט כתוב בעברית , ועברית אנו מבינים . כל כותב או דובר מניח שורה של הנחות מוקדמות לגבי הנמען שאליו הוא מפנה את הדברים : מיהו הנמען , מהו הידע שלו בנושא הנדון , מה כבר הוסבר לו בפרק הקודם של הספר וכדומה . הנחות מוקדמות כאלה מניחים לא רק בכתיבה הרשמית , "הרצינית , " אלא גם בשיחות יום יומיות פשוטות ביותר . למשל , כשאתם מספרים בדיחה שמתחילה כך . "צרפתי , סקוטי וישראלי נפגשים , " ... אם אתם מספרים את הבדיחה לחבר , אינכם צריכים להסביר דבר . אך אם תספרו את הבדיחה לאחיכם הקטן , תצטרכו להסביר לו תחילה שצרפתים ידועים כאוהבי יין , אוכל ונשים , שהסקוטים סובלים מדימוי של קמצנים , והישראלים ידועים באלתורים שלהם . שהרי בלי הידע הקודם הזה , הילד הצעיר לא יבין את הבדיחה . לעתים ההנחות המוקדמות האלה מוטעות ( למשל . הקורא או המאזין אינם יודעים עניין מסוים בניגוד למה שמניח הכותב , ( ואז נוצר קושי בהבנה . בשיחה יכול הנמען לשאול שאלות הבהרה כדי לברר את מה שלא הבין . אך בטקסט הכתוב ( כגון ספר , עיתון , ( אם מתברר שההנחה המוקדמת של הכותב הייתה מוטעית , בירור כזה אינו אפשרי . לכן , אם אתם נתקלים בטקסט לא מובן , כדאי לבדוק אם יש בו נקודות אחיזה שמתקשרות למשהו ידוע , ואס העניין מתבהר מתוך המשך הדברים . אפשר לעיין בספרי עזר ( במילון , באנציקלופדיה , ( ולהפנות שאלות להורים , למורים , לחברים וכדומה . כאשר אתם המוענים ( כותבים או מדברים , ( רצוי לחשוב על מקבל המידע ( על הנמען , ( לשער מהו הידע הקודם שלו ולהתחשב בכך . למשל , אם אתם רוצים להסביר למישהו מהו סגנונה של להקת רוק שאתם אוהדים , ולאיזה סוג של רוק ניתן לשייך את יצירותיה , רצוי שתתחשבו בידע של הנמען על סוג זה של מוסיקה ועל מוסיקה בכלל . ביס " ! מוען ונמען בגופים , ראו עמי . 172
|
|