סיום כהונתה של ממשלה וכינונה של ממשלה חדשה

עמוד:110

סיום כהונתה של ממשלה וכינונה של ממשלה חדשה על פי 'חוק יסוד : הממשלה' משנת , 2001 סיום כהונת הממשלה ותהליך הרכבתה של ממשלה חדשה מתקיים במקרים הבאים . 1 ' : לאחר סיום כהונת הכנסת ובחירת כנסת חדשה . . 2 בעקבות החלטת הכנסת להתפזר ולערוך בחירות חדשות . . 3 במקרה של התפטרות ראש הממשלה : ראש הממשלה רשאי , לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן , להתפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לנשיא המדינה . התפטרותו של ראש הממשלה היא כהתפטרות הממשלה כולה . A במקרה של פטירת ראש הממשלה : אם נפטר ראש הממשלה , רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פטירתו . . 5 נבצר מראש הממשלה למלא תפקידו דרך קבע : רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה101- לכהונת ממלא מקומו . . 6 ראש הממשלה חדל להיות חבר כנסת : רואים אותו כאילו התפטר מכהונתו ביום שבו נפסקה חברותו בכנסת . התפטרותו של ראש הממשלה היא כהתפטרות הממשלה כולה . . 7 הפסקת כהונת ראש הממשלה מחמת עברה : הכנסת רשאית בהחלטת רוב חבריה 61 ) חברי כנסת ויותר ) להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעברה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עמה קלון . אם החליטה הכנסת כך , יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה . . 8 החלטת הכנסת להביע אי אמון בממשלה : החלטת אי אמון של הכנסת בממשלה דורשת רוב של חברי הכנסת ( לפחות 61 חברי כנסת . ( בהחלטתם , על חברי הכנסת לבקש מנשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת מסוים שהסכים לכך בכתב . אם החליטה הכנסת כך , רואים את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה . זהו אי אמון קונסטרוקטיבי . כדי להביע אי אמון , הכנסת חייבת להצביע על מועמד שיש לו תמיכת רוב מוחלט מחבריה . . 9 סמכות ראש הממשלה לפזר את הכנסת : אם נוכח ראש הממשלה כי בכנסת קיים רוב המתנגד לממשלה ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה - הוא רשאי , בהסכמת נשיא המדינה , לפזר את הכנסת בצו שיוציא , ורואים את הממשלה כמתפטרת מיום פרסום הצו . . 10 אם לא נתקבל חוק התקציב בתוך 3 חודשים מיום תחילתה של שנת הכספים או תוך 45 יום מיום כינון הממשלה , כאילו החליטה הכנסת על התפזרותה וייערכו בחירות מוקדמות תוך 90 יום . ההסבר לכך הוא שהממשלה אינה יכולה לפעול ללא תקציב , ואם הכנסת לא אישרה את התקציב - ייערכו בחירות חדשות ולאחריהן תורכב הממשלה החדשה . תהליך כינונה 1 w ממע 1 לה חדע 1 ה ב ' חוק יסוד : הממשלה ' משנת 2001 בוטלה הבחירה הישירה של ראש הממשלה , ונערכות בחירות לכנסת בלבד . החוק מתאר את תהליך כינון הממשלה בשיטת הממשל הפרלמנטרית המתוקנת החדשה באופן הבא . 1 לאחר פרסום תוצאות הבחירות או היווצרות הסיבה לכינון ממשלה חדשה , פותח נשיא המדינה בהתייעצויות עם נציגי הסיעות בכנסת ( או אלה שייצגו את הסיעות בכנסת החדשה אם עוד לא נתכנסה הכנסת החדשה . ( מטרת ההתייעצויות היא לברר מיהו המועמד בעל הסיכוי הטוב ביותר להרכיב ממשלה , שכן במציאות הפוליטית של ישראל המועמד חייב לנהל משא ומתן עם הסיעות השונות כדי לקיים ממשלה קואליציונית * . תוך 7 ימים יחליט הנשיא על מי מחברי הכנסת יוטל תפקיד הרכבת הממשלה . . 2 הנשיא מטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על חבר כנסת שהסכים לכך . חבר כנסת זה הוא גם המיועד לעמוד בראשות הממשלה . מוקצבים לו 28 ימים להרכבת הממשלה . אם לא עלה בידו להרכיב ממשלה תוך 28 יום , רשאי נשיא המדינה להאריך תקופה זאת בתקופות נוספות , ובלבד שלא יעלו על 14 ימים נוספים . 1 ממשלת מעבר בכל המקרים שבהם מסתיימת כהונת הממשלה , היא ממשיכה לכהן כ " ממשלת מעבר " - עד שתורכב ממשלה חדשה . תהליך הרכבת הממשלה יכול להימשך כמה חודשים , וכל אותו זמן הממשלה היוצאת מכהנת ומנהלת את ענייני המדינה . המאפיינים העיקריים של ממשלת המעבר : • יש לה את כל הסמכויות של ממשלה רגילה , אולם היא אינה נוטה לקבל החלטות עקרוניות ולבצע פעולות משמעותיות . • היא אינה נהנית מאמון הכנסת ואינה זקוקה לאמון הכנסת . גם אי אפשר להביע אי אמון בה . • הרכבה נשאר קבוע : שר אינו יכול להתפטר מחברותו בה , ואין היא יכולה לצרף אליה שר נוסף . 2 ממשלה קואליציונית מאז הקמת המדינה לא זכתה אף מפלגה בבחירות ברוב של 61 ויותר חברי כנסת , ולכן המפלגה המרכיבה את הממשלה זקוקה למפלגות שותפות . התחברות של אנשים או של מפלגות לשם השגת מטרה משותפת על בסיס הסכם ביניהן נקרא "קואליציה . " כל הממשלות שכיהנו בישראל עד היום היו ממשלות קואליציונית - בדומה לרוב המדינות בעלות המשטרים הפרלמנטריים ( כמו גרמניה , פינלנד , אוסטריה והולנד . ( הרכנת הקואליציה נעשית באמצעות משא ומתן בין מפלגות שהן בעלות אינטרסים והשקפות שונים , העורכות ביניהן הסכמים ופשרות . המפלגה העומדת במרכז הממשלה ( שהיא בדרך כלל מפלגה גדולה , ( משתדלת לצרף אליה מפלגות הקרובות לה מבחינה רעיונית . אך בתהליך הרכבת הממשלה מופעלים גם שיקולים פוליטיים-כוחנייס . ההסכם הקואליציוני נערך בין המפלגות המשתתפות בקואליציה או בין מפלגת השלטון לבין המפלגות הקטנות יותר השותפות בממשלה . בהסכם זה יש ביטוי לפשרות שערכו השותפים להסכם . בהסכם קובעים את הנושאים שקיימת הסכמה עליהם בין השותפים , ומגדירים את המדיניות הממשלתית בנושאים אלה . השותפים מקבלים על עצמם לתמוך במדיניות הממשלה המוסכמת בהצבעותיהם בכנסת . ההסכם הקואליציוני הוא תוספת לקווי היסוד של הממשלה . כמו כן קובעים בהסכם בדרך כלל את חלוקת התפקידים והמשרות בין השותפים להסכם ( כמו תפקידי שרים ויושבי ראש ועדות של הכנסת . ( כתוצאה מכך עשוי מספר השרים בממשלה לגדול . בדרך כלל ההסכם כולל גם נושאים שקיימת בהם מחלוקת עקרונית בין השותפים . בנושאים אלה מוענק לשותפים בממשלה חופש הצבעה בכנסת , כדי שיוכלו להיות נאמנים למצע הרעיוני שהציגו לפני הבוחרים . הסכמות אלה עשויות לפגוע ביכולת הממשלה לפעול בתחומים שונים .

קודם  |  הבא