חוק השבות

עמוד:43

את קליטתם של מיליוני היהודים שהגיעו לארץ . אולם בחוק קיימות גם הגבלות על זכות העלייה . סעיף 2 בחוק נותן לשר הפנים סמכות למנוע עלייתו לארץ של יהודי , אם הוא : פועל נגד העם היהודי ; עלול לסכן את ביטחון המדינה או את בריאות הציבור ; בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור . חוק השבות התקבל בכנסת אך עורר ויכוח ציבורי ומחלוקת , בעיקר בשני נושאים : . 1 מיהו יהודי ! החוק מעניק את זכות העלייה ליהודים , ובסעיף 4 ב ניתנת הגדרה "מיהו יהודי" לצורך חוק זה . נאמר שם : " לעניין חוק זה , 'יהודי' - מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר ואינו בן דת אחרת " . הגדרה זאת יצרה קשיים ובעיות . לפי ההלכה היהודית האורתודוקסית , יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר כהלכה , כלומר גהר על ידי רב אורתודוקסי . גיור כזה כולל ברית מילה , טבילה במקווה והתחייבות לקיים מצוות . ניסוחו של סעיף 4 ב אינו זהה לגמרי לגישה המסורתית האורתודוקסית . ניסוח הסעיף גם אינו מתאים לאישים ולגופים שגישתם ליהדות שונה והם סבורים , למשל , שיהודי הוא מי שמגדיר עצמו כיהודי מבחינה לאומית , או מי שאחד מהוריו הוא יהודי , או מי שגויר בידי רב רפורמי או קונסרבטיבי . ( ראו הרחבה במסגרת ( . ניסוחו של החוק ללא הגדרה מוסכמת בסוגיה קשה זאת , "מיהו יהודי , " גרם לבעיות ברישום יהודים במרשם התושבים של המדינה . כתוצאה מכך עתרו יהודים לבג '' ץ בבקשה להגדירם כיהודים לצורך קבלת זכויות עולה ואזרחות לפי חוק השבות . . 2 חוק השבות מעניק ליהודים זכות שלא מוענקת ללא-יהורים . חוק השבות מעניק ליהודים זכות לעלות ארצה ( ובעקבות זאת , על פי חוק האזרחות , לקבל בה אזרחות . ( החוק גם מכיר בזכות העלייה של בני זוג , ילדים ונכדים של יהודים , אך הוא אינו נותן זכות דומה ללא-יהודים . חלק ניכר מאזרחיה הערבים של מדינת ישראל רואים בחוק השבות אפליה ופגיעה בעקרון השוויון , שהוא עיקרון דמוקרטי חשוב . לפי תפיסתם של רוב הערבים בישראל וכן של מיעוט קטן בקרב היהודים - מדינת ישראל , שהיא מדינה דמוקרטית , צריכה להיות מדינה של כל אזרחיה , ללא הבחנה בין יהודים ללא-יהודים . לפי תפיסה זאת , חוק השבות יוצר אפליה של הלא-יהודים ויש לבטלו . לעומתם סבורים הרוב המכריע בקרב היהודים , שמדינת ישראל צריכה להעניק עדיפות בהגירה ליהודים כדי לממש את היעד המרכזי של הציונות : הקמת מדינה יהודית לעם היהודי , מדינה שרוב תושביה הם יהודים . לגבי היהודים חוק השבות מאפשר את מימוש הזכות להגדרה עצמית , ולכן אין לשלול אותו . לתרועה / vyn פרשת יופאיזן ( האח דניאל , ( מדגימה את הקושי שיצר ניסוחו של חוק השבות . אוסוולד חפאיזן נולד ב1922- בפולין להורים יהודים . הוא התחנך כיהודי ובנעוריו היה פעיל בתנועת נוער ציונית . בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא פעל להצלת יהודים רבים והצליח להימלט כמה פעמים מציפורני המשטר הנאצי . בשנת , 1942 בהיותו במנזר שבו מצא מקלט , התנצר . בשנת 1945 היה לכומר ונמנה עם מסדר הנזירים הכרמליתי . בזמן מלחמת העצמאות ביקש העברה לארץ ישראל , ובשנת 1958 נענתה בקשתו בחיוב והוא הועבר למנזר הכרמליתים בישראל . בפנייתו לשלטונות פולין בבקשת ההעברה לארץ הדגיש רופאיזן שלמרות היותו נוצרי , מבחינת הכרתו הפנימית הוא רואה עצמו כיהודי-לאומי הקשור לעס היהודי . תעודת המסע שקיבל מן השלטונות הפולניים הייתה מן הסוג הניתן ליהודים העוזבים את פולין לצמיתות ועולים לישראל . אך שר הפנים של מדינת ישראל דחה את בקשתו לקבל תעודת עולה ולהירשם בתעודת הזהות כיהודי . השאלה שעמדה לפני בית המשפט הייתה : האס המונח "יהודי" בחוק השבות כולל גם יהודי שהמיר את דתו והוטבל לנצרות ולמרות זאת רואה עצמו כיהודי ומרגיש יהודיי בג " ץ דחה את העתירה וקבע כי רופאיזן אינו יכול להיחשב כעולה לפי חוק השבות , ובתעודת הזהות שלו לא נכתב דבר במשבצת הלאום . רוב שופטי בית המשפט הגבוה לצדק סברו כי יהודי שהמיר את דתו אינו יכול להיחשב ליהודי במובן המקובל על העם , גם אם הוא מצהיר בתום לב על השתייכותו לעם היהודי , וגם אם הוא יהודי על פי ההלכה " ) נולד לאם יהודייה . ( " להחעי / / W . 7 על זרמים נ > הד 1 ת ועל גיור כהלכה שאלת הגיור היא אחד הנושאים הנתונים במחלוקת בין 3 זרמים ביהדות : היהדות האורתודוקסית - כינוי ליום האדוק ביהדות , הדורש ומקיים שמירה מדוקדקת על מצוות הדת בדרך המסורתית שהתוו חכמי התורה והפוסקים . עמדתם בנושא הגיור היא "גיור כהלכה , " הכולל.- " מילה , קבלת עול מצוות וטבילה - בפני בית דין של שלושה כשרים " . הרבנות האורתודוקסית מתנגדת לגיור כידי רבנים לא אורתודוקסים , בטענה שהגיור לא נעשה על פי ההלכה , או שתהליך ההכנה של המתגייר לא מספיק , או שהרבנים המבצעים את הגיור אינם מוסמכים לכך . היהדות הרפורמית - ורם דתי כיהדות , שביקש לעשות תיקונים בדת ישראל כדי לבלום את מגמת ההתבוללות בגולה . הרפורמים נטו להציג את היהדות בעיקר כאמונה דתית ולא כמסגרת של השתייכות לאומית , ולוותר על חלק ניכר מן המצוות המעשיות . בקרב יהודי ארה"ב , הזרם הרפורמי הוא הזרם הגדול ביותר . בעקבות השואה והקמת המדינה חלה אצלם התקרבות לציונות והס הצטרפו להסתדרות הציונית העולמית . בנושא הגיור - הרבנים הרפורמיים אינם דורשים בדרך כלל טקסי פולחן הנדרשים בגישה האורתודוקסית , כמו מילה וטבילה במקווה , אבל הם דורשים מן המתגייר מסלול לימודים מסוים וטקס שבו הוא מתחייב לקבל על עצמו את הדת היהודית , את האמונה היהודית ואת אורח החיים היהודי . היהדות הקוגערנטיגית - זרם דתי ביהדות , שעל פי תפיסתו היהדות משלבת דת ולאומיות jcrt . ( הקונסרבטיבים סבורים שיש בהלכה מקום לשינויים ולדעות שונות , וכי יש לקיים את ההלכה תוך התאמה לצורכי החיים המודרניים . אך גישתם של היהודים הקונסרבטיבים כלפי ההלכה , הפולחן ושמירת המסורת , שונה מזו של הרפורמים : הם מתנגדים לסטייה קיצונית מעקרונות ההלכה ולהתרחקות מן המסורת . גם הגישה האורתודוקסית , המתנגדת ללימוד ביקורתי ולחקירה מדעית של היהדות , אינה מקובלת עליהם . מאז הקמתה , התנועה נוקטת עמדה ציונית עקבית ומפעילה בישראל את "התנועה המסורתית " - תנועה מקובלת מאוד בקרב יהודי ארצות הברית . מדינת ישראל אינה מכירה בעדה הרפורמית ובעדה הקונסרבטיבית , ורבניהן אינם יכולים לקבל הסמכה , אינם מקבלים שכר מן המדינה ואינם מקבלים תקציבים לצורך אספקת שירותי דת לקהילותיהם . המדינה גם אינה מכירה ברבנים הרפורמים והקונסרבטיבים לצורך קיום טקסי נישואין ורישומם .

קודם  |  הבא