|
|
עמוד:63
תפילות השנה וברכותיה ראש השנה נחוג במשך יומיים, ובבית הכנסת נאמרות בו תפילות ארוכות מן הרגיל [והן מצויות במחזור מיוחד ליום זה], משופעות בפיוטים וכוללות [להוציא ביום השבת] את טכס תקיעת השופר, שהיא מצוותו העיקרית של היום ["יום תרועה"]. מחוץ לכתלי בית הכנסת מתבטא החג בעיקר בטכסים שונים הכרוכים בארוחות החגיגיות שנערכות בו, והקשורים באופיו כיום הפותח את השנה החדשה, וכן בטכס התשליך, המסמל את השלכת החטאים ואת ההיטהרות מן העוונות. עירובי תחומין, חצרות ותבשילין: ראה עמ' 143. הדלקת נרות בערב ראש השנה [בשני הימים] את פני השנה החדשה מקבלים בהדלקת נרות. מצוה זו נמסרה לעקרת הבית, אך בהעדרה מדליק את הנרות בעלה או אחד מבני הבית האחרים. נהוג להדליק שני נרות [ויש הנוהגים להדליק מספר נרות כמספר בני הבית. יש אף הנוהגים שכל אחת מבנות הבית מדליקה לעצמה נר אחד או שניים, בברכה או בלא ברכה, והמנהגים בעניין זה רבים]. לא נקבע זמן מוגדר להדלקת נרות בשני הערבים של ראש השנה. אבל אם ערב יום טוב ראשון הוא גם ערב שבת - יש להדליקם כחצי שעה לפני שקיעת השמש. ואם ליל יום טוב שני חל במוצאי שבת - יש להדליקם רק אחרי צאת השבת. בשאר המקרים נוהגים להדליק את הנרות לפני כניסת החג או [על ידי העברת אש מנר שהודלק קודם לחג] אחרי כניסתו, סמוך לסעודה. בדרך כלל האשה מברכת על הדלקת הנרות ואחר כך מדליקה אותם. אבל אם ערב חג הוא גם ערב שבת, מבעירה האשה את האש בנרות תחילה, מכסה את עיניה בידיה, מברכת ופוקחת את עיניה כדי להביט בנרות. וזו לשון הברכה: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של [בשבת אומרים: שבת ושל] יום טוב. ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. הדלקת נרות: ראה עמ' .144
|
|