דירר, אלברכט

עמוד:221

דירר , אלברכט ציר וחרט גרמני . בזכות יצירותיו חדרו האמנות והרעיונות של הרנסנס לצפון אירופה . נודע כאמן חשוב בזכות כשרונותיו והשכלתו הכללית כאחד , חי בשנים 1471 - 1528 . אלברכט דירר נולד בעיר נירנברג שבגרמניה . עד גיל חמש - עשרה הוא עבד עם אביו , שהיה צורף , ואחר כך שמש כשוליה בסדנתו של האמן מיכאל וולגמוט . המורה עשה עטורים בפתוחי עץ בשביל מדפיס מקומי , ודירר גלה כשרון רב בהדפסת הפתוחים . ב - 1490 הוא יצא למסע מחוץ לארצו . בבקוריו בונציה הוא ראה את יצירותיהם של גדולי האמנים האיטלקים בתקופת הרנסנס , והשפע מהם . הוא מזג ביצירתו את הדיקנות בפרטים האפינית לסגנון הגותי , שהיה מקבל בגרמניה , עם ההרמוניה הקלסית שצינה את האמנות האיטלקית . לא רק מן האמנים של תקופת הרנסנס האיטלקי למד דירר , הוא רכש גם ידיעות רבות במתמטיקה , בגאומטריה , בלטינית ובספרות . הקיסר מקסימילין העריך את כשרונותיו , מנה אותו לאמן החצר וקצב לו משכרת לכל ימי חייו . לדירר היו ידידים בכל רחבי אירופה , וביניהם הציר ג'ובני בליני ומתקן הדת הנוצרית מרטין לותר . באחת מיצירותיו , הנקראת " מלנכוליה " ( עצב ודכדוך ) , תאר דירר את הפחד ששרר בימי הרפורמציה ( תקופת התקונים בדת ) , כאשר הדת הנוצרית ברוח ימי הבינים התנגשה בהומניזם , השקפת עולם שהעמידה את האדם במרכזה . אף על פי שציר הרבה תמונות מעלות , כולל דיוקנאות ונופים רבים בצבעי מים , זכור דירר בעקר בזכות פתוחי העץ והנחשת שלו . בשטח זה היה רב - אמן ממש . הוא זכה בכבוד רב , ונוכח בהערכה אליו כשנסע להולנד לאחר מות מקסימילין , כדי לברר אם הקיסר החדש , קרל ה - 5 , יוסיף לשלם לו את משכרתו . לכל ארך הדרך , בעיר אחרי עיר , נערכו קבלות - פנים חגיגיות לכבודו , וכשהגיע אל החצר , קבלו הקיסר בכבוד גדול ביותר . אחר כך חזר אלברכט דירר לעיר הלדתו וחי בה עד יום מותו . בליני הומניזם דיוקן ונציה ימי הבינים לותר , מרדוין רנסנס רפורמציה דישון יונק ממשפחת הפריים שבסדרת מכפילי הפרסה , בתת - המשפחה של הראמים . קרניו של הדישון ארכות ומפתלות . גבהו עד כתפיו 95 - 115 סנטימטר ומשקלו 60 - 125 קילוגרם . הדישון חי בעדרים , הכוללים 5 - 20 דישונים , במדבריות של צפון אפריקה ובסודאן . בעל - חיים מדברי המסגל להתנזר לחלוטין משתית מים ולהסתפק במים שהוא מקבל מהצמחים שהוא אוכל . הדישונים נחשבים למין הנמצא בסכנת הכחדה , בשל ציד מרבה שצמצם ביותר את מספרם , עד כדי העלמות מאזורים נרחבים . שנות בצרת אחדות , וכן אלברט דירר נודע במיוחד כאומן של פיתוח עץ ונחושת . בתמונה - פיתוח עץ משנת 1511 , הממחיש את לבושם של האנשים באותה עת . " דיוקן עצמי " מאת אלברכט דירר . דירר מיזג ביצירתו את מסורת הגותיקה של גרמניה עם מסורת הרנסנס של איטליה , את האמונה בכישופים של ימי הביניים עם ההומניזם של העת החדשה .

קודם  |  הבא