דו נואס, יוסף

עמוד:187

דו נואס , יוסף המלך היהודי האחרון של שבט חמיר בתימן . שלט בשנים 515 - 525 . אבותיו ובני שבטו התגירו , ובימיו היתה היהדות לדת מדינה . יוסף דו נואס היה נצר לשושלת מלכים שחלקם התיהדו . בימיו פעלו בחמיר שליחים של חבש ( אתיופיה ) וביזנטיון שעשו נפשות לדת הנוצרית , בה בשעה שיוסף הפיץ בקנאות את היהדות . לפי ספוריהם של היסטוריונים סורים וערבים , התנקם יוסף בסוחרים הביזנטיים , שעברו את תימן , כגמול על רדיפות היהודים בקיסרות הביזנטית , ואף צוה להרג 340 מתושביו הנוצרים של חבל נג'ראן שסרבו להתיהד . הנוצרים בדרומו של חצי האי ערב פנו אל קיסר ביזנטיון ובקשו את עזרתו נגד השליט היהודי . הואיל ולקיסר היה קשה להגיע לארצו של יוסף דו נואס הוא פנה למלך חבש ושדלו להחלץ לעזרת הנוצרים ולהלחם ביהודים . צבא חבשי גדול חצה את ים סוף , נחת בחצי האי ~ רב והביס את הצבא היהודי הקטן . משראה יוסף דו נואס כי אפסה כל תקוה , קפץ , כשהוא רכוב על סוסו , מעל ראש סלע לתוך הים . הנוצרים בזזו את רכושם של יהודי תימן והרגו רבים מהם . ביזנטיון תימן דו - קרב קרב פין שני בני אדם חמושים בנשק , שמטרתו לפתר בעיה או סכסוך שהתגלע ביניהם או מסבות של כבוד . בימי קדם היו פותרים סכסוכים בין שבטים ואף בין צבאות יריבים על ידי דו - קרב בין שני לוחמים מצטינים . כך ארע בתקופת המקרא , כאשר גלית הפלשתי ודוד - נציגי המחנות הפלשתי והישראלי - ערכו ביניהם דו - קרב . עד לראשית המאה ה - 19 נהגו בני המעמדית העליונים או נושאי משרות נכבדות , לישב את המריבות וחלוקי הדעות ביניהם בנשק , לרב בחרבות או באקדחים . סכסוכי רכוש , האשמות בפחדנות , פגיעה בשמה הטוב של המשפחה , הונאה במשחק הקלפים או הקביה , שמשו עלה להזמנה לדו - קרב , במיחד בארצות אירופה . מנהג זה הלך והתרחב וגרם נזקים רבים , ולכן החלט בארצות שונות לאסר אותו בחק . הרבה אנשי - שם נספו בקרבות כאלה . שנים מהידועים שבהם הם המשורר הרוסי אלכסנדר פושקין , ומנהיג הפועלים היהודי - גרמני פרדיננד לסל . בימינו אין מקימים כלל דו - קרב . פושקך , אלכסנדר דובנוב , שמעון היסטוריון , סופר מדיני ועסקן יהודי . מפעל חייו היה מחקר תולדות ישראל וכתיבת " דברי ימי עם עולם " , ההיסטוריה הכללית של היהודים , ב"ו ו כרכים . כתב בשפה הרוסית , בעברית וביידיש . חי בשנים 1860 - 1941 . שמעון דובנוב נולד בפלך מוהילוב מטיסלב , שברוסיה הלבנה . הוא קבל חנוך יהודי , ואת השכלתו הכללית רכש בכחות עצמו . בשנים 1890 - 1903 ישב באודסה , שהיתה אז מרכז תרבותי יהודי חשוב , ובשנת 1933 , עם עליתו של היטלר לשלטון בגרמניה , עבר לריגה , בירת לטויה . דובנוב הקשיש נרצח בדצמבר 1941 בעת שהנאצים גרשו את יהודי ריגה למחנה השמדה . " דברי ימי עם עולם " בשנת 1901 פרסם את ספרו " דברי ימי עם עולם " . הספר תרגם לעברית , ליידיש ולכמה משפות אירופה וזכה לתפוצה רבה . דובנוב ראה בעם היהודי מאפינים תרבותיים - רוחניים ולא מדיניים , ולכן האמין כי שאלת היהודים תפתר על ידי כך שיזכו באוטונומיה ( שלטון עצמי ) לאמית - תרבותית בכל המדינות שבהן הם יושבים . הוא הגדיר את העם היהודי " כעם שכל העולם הוא מקומו " , והאמין שכל קבוץ יהודי יכול להיות אוטונומי בתוך אמה זרה . לדעתו של דובנוב אבד העם היהודי בגלות כמה מן המרכיבים החיוניים לקיום עם , ועם זאת פתח לעצמו מבנה חברתי ורוחני מיחד במינו , שאפשר לו להתקים במשטר של עצמאות משפטית ונפשית תחת שלטונם של זרים . הוא ראה את תולדות היהודים כתופעה של צמיחה וירידה של מרכזים רוחניים שונים , כאשר בכל תקופה היה קבוץ יהודי אחד שהיה מרכז של היהדות כלה , הודות להנהגה העצמית וליצירה הלאמית היהודית שהקים וטפח . קבוצים יהודיים אלה היו - בבל בראשית ימי הבינים ; ספרד , צרפת וגרמניה בימי הבינים ; פולין וליטא בשלהי ימי הבינים ובראשית העת החדשה . בימי הבינים היה העם היהודי לאמה אירופית , ועל אפיו זה שמר מאז . דובנוב לא היה מתומכי הציונות וסבר כי עם ישראל יכול להמשיך בקיימו כעם מפזר בין העמים , אם כי לא שלל את רעיון המדינה הציונית בארץ - ישראל כ " מרכז רוחני " ( כתפיסתו של אחד העם ) . עם זאת הוא התנגד בחריפות להתבוללות . אוטונומיה אחד - העם השכלה התבוללות ציונות דוד אלרואי מנהיג של תנועה משיחית במאה ה - 12 בכורדיסטן . קרא לעצמו דוד , נשם דוד המלך , ובקש להביא את הגאלה ליהודים בכח החרב . שמו של דוד אלרואי היה מנחם בן שלמה אבן אלרואי . הוא קרא לעצמו דוד כשם דוד המלך , כי ראה את עצמו מלך ישראל . אלרואי הופיע בכורדיסטן באמצע המאה ה - 12 , בשעה שהסכסוכים בתחומי הח'ליפות המסלמית , וכן מצבם של היהודים בפרס , שמשו רקע נוח להתפתחותה של תנועה משיחית . הוא פרסם " קולות קוראים " אל יהודי פרס למרד בשליטיהם המסלמים ולהתאסף אל דגלו כדי לכבש את ירושלים . רבים האמינו בו ונענו לקריאתו , אך רבים מבני המעמדות העשירים ונושאי המשרות התיחסו אליו באי - אמון . מספורו של בנימין מטודלה אנו למדים , כי אלרואי בקש למרד במלך פרס , לכנס סביבו יהודים , להלחם בגויים ולכבש את ירושלים . הוא הוכיח ליהודים באותות ובמופתים את אמתות שליחותו , והכריז כי האלוהים שלחו לכבש את ירושלים ולהוציא את היהודים מארצות מושבם .

קודם  |  הבא