גאודי, אנטוניו

עמוד:20

אפשר להשוות את המבנה הפנימי של הגבישים לשלד פלדה של בנין גדול . נקדות ההצטלבות שבין מוטות הפלדה מסמלות את מקומם של האטומים , ואלו המוטות עצמם מסמלים את הקשרים הכימיים שבין האטומים . צורתם של הגבישים אחת התכונות החשובות של הגבישים היא , שלכל הגבישים של חמר מסים יש צורה אחידה . לכל גבישי מלח הבשול יש צורת קביה . כל פתיתי השלג , לעמת זאת , בנויים מגבישי קרח זעירים בעלי צורת מששה . אולם לעתים מופיעים גבישים של אותו חמר בצורות אחדות , כך למשל ביהלום , בגרפיט ובפחם , המרכבים כלם מפחמן . המדע העוסק בחקר מבנה הגבישים נקרא קריסטלוגרפיה . בעזרת שיטות מחכמות הצליחו אנשי המדע לגלות את הצורה המדיקת , שהאטומים בכל גביש מסדרים על פיה . מיקרוסקופ אופטי רגיל אינו יכול לעזר כאן , משום שהמרחק בין האטומים בגביש קטן פי אלף בערך מן העצם הקטן ביותר שאפשר לראותו במיקרוסקופ . אנשי המדע גלו כי כאשר פוגעת בגביש אלמה דקה של קרני רנטגן , נשברות הקרנים בדרך מסימת המעידה על אפן סדור האטומים בתיך הגביש . כדי לחקר את המבנה של גביש מסים מעמידים אותו לפני לוח צלום , ומכונים אליו אלמת קרני רנטגן . הקרנים הנשברות בגביש פוגעות בנקדות מסימות על לוח הצלום ומשחירות אותן . לאחר פתוח הצלום אפשר לחשב מתבנית הנקדות שנוצרה את מקום האטומים בגביש ואת המרחקים ביניהם . מיון הגבישים לסוגיהם ממינים את הגבישים לפי הצורה והמבנה הפנימי שלהם לשש מערכות : גבישי קביה , מקבילונים ישרים , גבישי תבה , מקבילונים משפעים , שפועיים ומששים . שש מערכות אלה מתחלקות ל - 32 מחלקות . בנוסף על כך אפשר לחלק את הגבישים לכמה קבוצות בהתאם לקשרים הכימיים שבין האטומים המרכיבים אותם . יש חמרים היכולים להתגבש בשתים או בשלוש צורות שונות . דגמה לכך הוא היסוד פחמן המופיע בטבע בשתי צורות גבישיות שונות : היהלום שהוא החמר הקשה ביותר בטבע , והגרפיט שהוא החמר הרך ביותר . ההבדל בתכונות שני החמרים האלה נובע מן ההבדל במבנה הגבישי . ביהלום כל אטום פחמן קשור לארבעה אטומים אחרים בקשר חזק היוצר מבנה תלת - ממדי איתן ביותר . בגרפיט מסדרים האטומים במישורים המרחקים במקצת זה מזה . בתוך המישור קשור כל אטום פחמן לשלושה אטומים נוספים בלבד . המישורים קשורים זה לזה בקשר רופף למדי , ולכן הגרפיט מתפצל ומתפורר בנקל . גבישים על שרוך באמצעות נסוי פשוט תוכלו לראות בעיניכם כיצד הגבישים גדלים . המסו מעט מלח פשול בתוך פוס מים קרים . הוסיפו עוד ועוד מלח עד שחלק ממנו לא ימס גם לאחר שתבחשו את התמסה . אחר כך שפכו את התמסה לכוס אחרת . קשרו שרוך לקיסם או לעפרון והניחו את הקיסם על פני הפוס באפן שהשרוף ישתלשל ממנו אל תוך המים . הציבו את הכוס , שהשרוך בתוכה כמקום שאיש לא יגע פה , והשאירו אותה שם . כעבר חדש או יותר , תוכחו לדעת פי גבישי מלח בהירים שצורת קביה להם הופיעו על השרוך . הגבישים נחלקים לסוגים על פי הצורה והמבנה שלהם , ועל פי הקשרים הכימיים שיוצרים האטומים שלהם .

קודם  |  הבא