דבש

עמוד:173

מזון האלים הדבש הוא חמר טבעי עשיר בסכר , המשמש כממתיק העתיק ביותר של מזון האדם . האדם הקדמון רדה דבש בר ביערות שבקרבת מעונו . בראשית ההיסטוריה הרשומה כבר עשו המצרים הקדמונים משקאות המכילים אלכוהול מדבש . במיתולוגיה של עמים שונים , וביניהם ההודים , היונים , הטוטונים והפינים , נחשב הדבש למזונם של האלים . הדבש תופס מקום נכבד באמונות ובטקסים של עמים רבים , המיחסים לו תכונות מיחדות , ביחוד סגלה לאריכות ימים . הדבש נזכר חמשים פעם במקרא . שבחה הגדול של ארץ - ישראל הוא שהיא " ארץ זבת חלב ודבש " . אבותינו ראו בדבש מאכל טוב והוא שמש סמל לנעם , למתיקות ולהנאה רוחנית . אמנם יתכן שבמקרים רבים הכונה לדבש תמרים . התלמוד מבדיל בין דבש דבורים ודבש תמרים . חכמי התלמוד אמרו על הדבש שהוא מרפא את החולה ומאיר עיניו של אדם , והם המשילו את דברי התורה לדבש . גדול דבורת הדבש בישראל אסוף דבש מנחילי בר נפוץ זה אלפי שנים . במאות האחרונות החלו ערביי ישראל לגדל דבורים בכדי חמר ( ג'ארות ) , תוך שמוש בדבורים מקומיות מגזע סורי . דבורים אלה הן תוקפניות , עוקצניות ומניבות יבול דבש נמוך . גדול דבורים בכורות מודרניות הכנס לארץ על ידי גרמנים בני כת הטמפלרים בסוף המאה ה - 19 . חקלאי נס ציונה היהודים למדו מהם את עקרונות הגדול והיו ראשוני הכורנים היהודים . ענף המכורות הלך וגדל במשך השנים , ובמהלכן החלף גזע הדבורים המקומי בגזע האיטלקי , השקט יותר ובעל יבול דבש רב יותר . כיום יש בישראל כ - 75,000 כורות המחזקות על ידי כ - 600 כורנים . יבול הדבש הממצע הוא כ - 2,000 טונות לשנה , רב הדבש משמש לתצרכת מקומית וחלקו מיצא למדינות המערב . מהכורות מפיקים מוצרים נוספים מלבד דבש , ביניהם דונג ליצור נרות , מוצרי קוסמטיקה , אבקת פרפרים ( פולן ) כמזון טבעי ופרוקוליס כחמר רפוי טבעי . הכנסה נכרת נוספת יש לכורנים מהשכרת הכורות לצרך האבקת גדולים חקלאיים שונים כגון הדרים , אבוקדו , אגסים , תפוחים , אבטיחים , תות שדה , חמניות וכתנה . הכורות המסחריות בארץ נודדות מאזור פריחה אחד למשנהו בהתאם לתקופת פריחתם . בעונת האביב ממקמות רב הכורות באזור פריחת ההדרים , ובקיץ באזורי המרעה שבהם מצויים פרחי בר רבים . אנטיביוטיקה איקליפטוס דבורה הדרים דג ועקרב דג גדול מסדרת הדקראים שבמחלקת דגי הגרם . דג החרב הוא המין היחיד במשפחת דגי החרב . סדרת הדקראים היא הגדולה והמפתחת מבין סדרות דגי הגרם . היא כוללת כ - 100 משפחות של דגי חרב בעלי צורות רבות ומגונות , החיים בבתי גדול שונים . עצמות הלסת העליונה , האף והמצח בגופם של דגי החרב התאחו וצורתן כשל חרב שארכה כמעט כארך גופם . החרב משמשת להם ככלי התקפה וציד . דגי החרב נמנים עם הזריזים שבבעלי - החיים החיים בים - הם מגיעים למהירות של 100 קילומטר בשעה . גופם מארך ודמוי פלך . דג החרב מצוי בים התיכון , באוקינוס האטלנטי ובאוקינוס השקט . ארכו עד ארבעה מטרים ומשקלו עד 300 קילוגרם . הוא נזון מדגים ומדיונונים , לאחר שהכה ופצע אותם בחרבו . בית גדול דגים דגה , אדגר ציר ופסל צרפתי . רבים מציוריו ומפסליו מתארים את התנועה של הגוף האנושי ושל סוסים המשתתפים במרוצים . חי בשנים 1834 - 1917 . אדגר דגה נולד בפריס . אביו היה בנקאי עשיר , שגדל באיטליה . אמו , בת למשפחה צרפתית אצילה , נולדה בניו - אורלינז שבארצות - הברית . בילדותו בלה דגה שעות רבות במוזאונים , בתאטראות ובאולמי הקונצרטים שבעיר הלדתו . לאחר שלמד זמן קצר ציור בפריס , הוא יצא למסעות אחדים באיטליה כדי להכיר ממקור ראשון את יצירותיהם של גדולי האמנים , וחזר לצרפת ב - 1859 . בשנת 1865 נפגש דגה עם קבוצת אמנים צעירים , שבקשו להביע בציוריהם את ההתרשמיות האישיות שלהם מן הטבע ושנודעו אחר כך בשם אימפרסיוניסטים . הוא עזר בארגון רב התערוכות שלהם , ובשנים 1884 - 1886 היה מראשי המשתתפים בהן . דגה נטל את הנושאים לציוריו מחיי היום - יום . הוא התרכז בתנועה , ולרב תאר אותה מזוית לא שגרתית . בתמונותיו נראה גוף האדם בתנועה : נשים מגהצות , רקדניות מתאמנות או מעסות את קרסליהן הכואבים , נשים מתרחצות או סורקות את שערותיהן . דגה התבונן בנשים דייגים באיי סיישל מציגים לראווה את דג החרב הענק שצדו . אורכו של החלק הקדמי של הדג , הנראה כחרב , כמעט כאורך גופו של הדג הגדול .

קודם  |  הבא