גאולוגיה

עמוד:12

ומצויים מעינות חמים . לפעמים מוצאים מעינות חמים באזורים שאין בהם פעילות געשית . מקור החם של מעינות אלה עשוי להיות , לדעת הגאולוגים , חמרים רדיואקטיביים המצויים באדמה . אנשי המדע משערים , כי החם שמפיקים החמרים הרדיואקטיביים האלה מאזן את אבוד החם בגלל הצטננות השכבות החיצוניות של כדור הארץ . מקרים של פעילות געשית נרשמו הרבה פעמים בהיסטוריה . בשנת 79 לספירה התפרץ הר הגעש וזוב שבאיטליה וקבר תחת לבה את הערים פומפי והרקולנאום . בשנת 1943 פרץ והתרומם הר הגעש פריקוטין במקסיקו מעל לאדמה שטוחה לגמרי וכעבר שנתים התנשא חרוטו לגבה 2457 מטרים מעל למישור המקיף אותו . קטרו של ההר החדש עלה על 2.1 קילומטרים . תנועות פתאומיות אחרות של הקרקע נגרמות על ידי סדקים בפני האדמה . על ידי מדידת הגלים הסיסמיים ( של רעשי האדמה ) לומדים הגאולוגים הרבה על המצב בתוך אותו חלק של פנים כדור הארץ שהגלים עוברים בו . מכאן ידיעותינו על הרכב השכבות שבכדור הארץ ועל עבין . גורמי השמיים בכדור הארץ גורמים רבים ושונים משפיעים על היבשה ומשנים את צורתה . הגשם מכיל חמרים כימיים הממסים חלקיקים של סלע או אדמה . כאשר טפות הגשם מתאספות הן יוצרות שלוליות ונחלים . ככל שנפח המים גדול יותר , כן גדול כחם לבלות את האדמה שבה הם זורמים . נהרות גדולים גורפים אבן חול , חצץ וסלעים , ואלה שוחקים את אפיק הנהר . כאשר הנהר מגיע אל ים או ימה , הוא משקיע את מטענו , ובמקרים רבים יוצר דלתא , שהיא מעין מניפת סחף הנוצרת במוצא נהר . הסלעים הנקבוביים או החדירים סופגים את מי הגשמים . לעתים הנהרות זורמים לארך קילומטרים מתחת לפני האדמה , מבלים את הסלעים וממסים אותם , ויוצרים נקבים או מערות . כח המשיכה של כדור הארץ ( כח הכבידה ) גורם לכך שסלעים נופלים מעל צוקים והרים . הסלעים משתחררים ברעשי אדמה או בהתפוצציות במכרות ובמחצבות . הרוחות מעיפות חלקיקים דקים של חול ואבק ממקום למקום . הכפור גורם לכך שמי הגשמים שחלחלו לתוך סלעים הופכים לקרח . נפח הקרח גדול מנפח המים שיצרו אותו והוא סודק את הסלע . החמר הרפה נשטף . כ - 8% מפני כדור הארץ מכסים בקרח נצחי . הקרחונים כרו גיאיות בצלעות ההרים וערמו לרגלי הגבעות את הסחף שהביאו אתם . הימים והאוקינוסים שבעולם משנים בלי הרף את צורת החופים . הגלים שוברים צוקים , קורעים מהם חלקים ומרסקים אותם לסחפת דקה יותר , שאותה הם מטילים לארך החוף . לפעמים הם בינים שרטונים וחופים וממלאים מפרצים . השיטה לקביעת גיל השכבות סלעים שהעתקו ממקומם על ידי גורמי הסחף האלה מכנים סלעי משקע . במקום שבו מצויים סלעים כאלה יכולים הגאולוגים לקבע מתי הונחו שרידים או מאבנים מסימים , וכך יש באפשרותם לקבע את גילו של הסלע . לפני שהנהג השמוש ברדיואקטיביות לקביעת הגילים , מדדו הגאולוגים את גיליהן של השכבות השונות לפי שעור ההתבלות או הסחף , לפי גילם של המאבנים שהתגלו , התאספות משקעים , שעור המלח שבים וכדומה . בשנים האחרונות גלו הגאולוגים שיטה חדשה לקביעת גילים . היא ידועה בשם " השיטה הרדיואקטיבית " , והיא מבססת על קצב ההתפרקות של יסודות רדיואקטיביים , כדגמת אורניום . במשפחת החמרים הרדיואקטיביים האטומים אינם יציבים ונוטים להתפרק . הם מתפרקים תוך כדי פליטת קרינה והופכים ליסודות חדשים . משך הזמן הדרוש להתפרקותה של מחצית כמות החמר הרדיואקטיבי נקרא " מחצית החיים " של החמר הזה . אחרי תקופת זמן כזאת תשאר מכל קילוגרם של החמר רק מחצית הקילוגרם , הממשיך להתפרק בקצב קבוע . היתר יהפך ( אצל חמרים מסימים אחרי כמה גלגולים ) לחמר יציב ושקט , שאינו משתנה עוד . גם האורניום מתפרק ואחרי גלגולים רבים הוא הופך לעופרת . אך תהליך זה אטי וממשך מאוד . ארך מחצית חייו של האורניום הוא ארבעה וחצי מיליארדי שנה . הגאולוגים קובעים את גילם של רסיסי סלע מן התקופה הקדומה ביותר בתולדותיו של קרום כדור הארץ על פי היחס שבין כמיות האורניום והעופרת שבסלע . בסלעים מתקופה קדומה זו גדולה כמות העופרת מכמות האורניום . מניחים שתחלה הכיל הסלע אורניום בלבד , שחלקו התפרק והפך לעופרת . על פי שעורי האורניום והעופרת בסלעים הקדומים חשבו המדענים כי גילו של כדור הארץ הוא כחמשה מיליארדי שנים . עדנים גאולוגיים הגאולוגים מחלקים את תולדותיו של כדור הארץ לעדנים . כל עדן מחלק לתקופות קצרות יותר . הם קבעו ארבעה עדנים עקריים : פרה קמבריון - שהוא העדן הקדום ביותר , צילום מיקרוסקופי של סלע חושף את המבנה וההרכב שלו . הגיאולוגיה חוקרת את מבנה הסלעים והמינרלים ובודקת את הגבישים המרכיבים אותם . ג'ימס האטגן ( 1728 - 1788 ) , מראשוני הגיאולוגים האירופים . מפנה מכריע בדרכי המחשבה והמתקר הגיאולוגיים יצרה שיטתו של הפילוסוף בן המאה ה - 17 רנה דקרט , המיוסדת על ההנחה שכדור הארץ היה גוף לוהט , כמו השמש .

קודם  |  הבא