|
|
עמוד:109
כפועל בפרדסי ראשון לציון ומדי ערב הגיע ליפו לעבודת התאטרון . ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר גנסין לאירופה כדי ללמד תאטרון . בוינה הוא נפגש עם השחקנים נחום צמח ויהושע ברטונוב , ויחד העלו הצגה בעברית לכבוד הקונגרס היהודי שהתכנס בעיר . כונתם היתה להניח את היסודות להקמתו של תאטרון עברי מקצועי . מלחמת העולם הראשונה קטעה את תכניתם , אך ב - 1918 הקימו צמח , גנסין , חנה רובינא , משה הלוי ואחרים את הסטודיה הדרמתית " הבימה " במוסקוה . התאטרון בארץ - ישראל גם בארץ - ישראל החל לפעל תאטרון מקצועי אחרי מלחמת העולם הראשונה . עם העליה שהגיעה אחרי המלחמה באו לארץ כמה אנשי תאטרון מקצועיים , ביניהם השחקנים מאיר תאומי , מיכאל גור ומרים ברנשטין - כוהן , והבמאי דוד דוידוב . ב - 1924 הוקם התאטרון הארץ - ישראלי ( התא"י ) בראשותו של מנחם גנסין . גנסין התיאש מהתעכבותה של " הבימה " בגולה והחליט לעלות לארץ . בין שחקניו הראשיים של התא"י היו מרים ברנשטין - כוהן , שמעון פינקל ומיכאל גור . התא"י היה התאטרון העברי הראשון שנסה לגבש לעצמו סגנון ארץ - ישראלי חדש , יחודי ושונה מן הסגנונות ומן המחזות שהציגו להקות יהודיות בגולה , אך חלוקי דעות בין חבריו הביאו לפרוקו . ב - 1925 הוקם תאטרון ה " אהל " על ידי מיסד אחר של " הבימה", משה הלוי . בשנות ה - 20 פעלו גם שני תאטרונים סטיריים - הראשון " הקמקום " ואחריו " המטאטא", שפעל עד ראשית שנות ה - 50 . בשנות ה - 20 וה - 30 פעלה בארץ גם אופרה עברית , שהעלתה בשפה העברית את מיטב האופרות האירופיות . שחקני " הבימה " עלו לארץ - ישראל ב - 1928 , אחרי הצלחה רבה ברחבי אירופה , שהפכה את התאטרון לסמל ההתחדשות התרבותית העברית . עם עליתם היתה ארץ - ישראל למרכז האחד של התאטרון העברי . בשנים הבאות התמסד והתבסס התאטרון העברי , עד שבשנת 1944 הקימה קבוצת שחקנים צעירים תאטרון מודרני יותר . היו אלה יוסף מלוא , אברהם בן - יוסף , בתיה לנצט ורוזה ליכטנשטין . הם הקימו תאטרון קטן וקראו לו " קאמרי". עד מהרה הצטרפו אליו שחקנים צעירים נוספים ובהם חנה מרון , ארנה פורת ויוסף ידין . התאטרון ה " קאמרי " יצר חדושים נכרים בתאטרון העברי . חדושים שגם " הבימה " וה " אהל " הותיקים נאלצו לאמץ : סגנון המשחק הפך ראליסטי ויום - יומי יותר , נעימת הדבור - רגילה וחסרת פתוס , ואפלו החל שמוש ב " סלנג " עברי על הבמה . ה " קאמרי " היה הראשון שפתח את דלתותיו לפני מחזאים ישראלים צעירים ובהם משה שמיר ונתן שחם . הוא גם חשף את הבמה העברית למחזות מודרניים שהצגו בתאטרוני העולם , כגון המחזות של ארתור מילר וטנסי ויליאמס . בשנות ה - 50 קמה קבוצת צעירים נוספת , שבקשה לחדש את התאטרון העברי . קבוצה זו בראשות הבמאי מיכאל אלמז הקימה את תאטרון " זירה". ראשיתו אכן בהופעה בזירה , כאשר הקהל מקיף את במת המופע מכל עבריה . תאטרון " זירה " היה הראשון שהביא את מחזאות האבסורד לארץ . אולם הוא היה חדשני מדי בשביל הקהל הישראלי , ועל אף התעקשותו של אלמז במשך כשבע שנים , הוא נאלץ לסגר את דלתותיו . גם בשנת ה - 60 קמו שתי להקות צעירות , כתגובה על שמרנותם של התאטרונים הותיקים . האחד הוא " תאטרון העונות", שהקימו נסים אלוני , יוסי בנאי ואבנר חזקיה , שבקש להעלות בעקר מחזות עבריים מקוריים ולפתח שפה תאטרונית חדשה , עשירה בסמלים חזותיים . התאטרון האחר היה " במת השחקנים", שהקימו עודד קוטלר , אמנון מסקין ושחקנים צעירים אחרים . מיסדי התאטרון הזה בקשו ליצר במה שבמרכזה עומדים השחקן ואמנותו . הקבוצה גם בקשה להעלות מחזאות צעירה , הפונה אל צעירים ועוסקת בנושאים הקרובים ללבם . שתי הקבוצות לא הצליחו להתקים זמן רב , ושחקניהן הצטרפו לתאטרונים הממסדים . קבוצה נוספת , תאטרון " זוית", יסדו השחקנים פנינה גרי ושמואל עצמון . התאטרון תיאטרוני ישראל מעלים על במותיהם מחזות רבים מהמבחר העולמי . בתמונה - סצינה מ'בית הבובות : מאת המחזאי הנורבגי הנודע , אנריק איבסן , שהועלה ב " הבימה " מחזהו הדרמטי של אנסקי " הדיבוקן שהעלה תיאטרון'הבימה'עוד בראשית דרכו ברוסיה , זכה להצלחה עצומה בארץ ומחוצה לה ופרסם את שמו של התיאטרון העברי הצעיר . בתמונה - חנה רובינא בתפקיד לאה , שדיבוק נכנס לגופה .
|
אנציקלופדיה אביב בע"מ
|