שירמן, חיים

עמוד:31

התרבות העברית בימי הבינים . הוא הצביע על פוריות היצירה העברית באותה תקופה ועל קשריה עם התרבות הכללית . שירמן הקים תלמידים שהמשיכו את דרכו במחקר ובלמוד השירה העברית בימי הבינים , שהבולטים בהם הם החוקר והמשורר , פרופסור דן פגיס ופרופסור עזרא פלישר , שאף זכה בפרס ישראל על מחקריו . גניזה עברית , ספרות תור הזהב שכטר , שניאור זלמן רב ומגדולי החוקרים במדעי היהדות . מגלה ה " גניזה " בפסטאט ( קהיר הישנה ) ומנהל הסמינר היהודי התאולוגי בניו - יורק . חי בשנים 1847 - 1915 . זלמן שניאור שכטר נולד בפוקשני שברומניה , בן למשפחת חסידי חב"ד . בצעירותו למד בישיבה בפולין , בבית - מדרש לרבנים בוינה , במכון הגבוה למדעי היהדות בברלין ובאוניברסיטה של ברלין . ב - 1882 עבר לאנגליה והתפרסם שם כחוקר בספרות הרבנית וכדוברה של היהדות החרדית . שמש כמרצה לתלמוד באוניברסיטת קימברידג', ולאחר מכן כפרופסור לעברית באוניברסיטת לונדון . ב - 1902 נקרא לשמש מנהל הסמינר התאולוגי בניו - יורק . שכטר רכז שם צות חוקרים והציב את הסמינר במקום ראשון במעלה ללמודי היהדות ( תאולוגיה היא תורת הדת ) . הוא שקד על העשרת ספרית הסמינר , שהודות למאמציו היתה לאחת הספריות הגדולות והחשובות ביותר לכתבי - יד עבריים . מפעל חייו של שכטר , שהקנה לו שם עולם , הוא גלוי ה " גניזה " בבית - כנסת ישן בפסטאט - קהיר העתיקה . הוא מצא את המקור העברי של ספר בן סירא , שעד אז נודע רק בתרגומו היוני , ולאחר עבודה מאמצת עלה בידיו להעביר כ - 100,000 כתבי - יד מן הגניזה לספרית האוניברסיטה של קימברידג'. בזכותו זכה חקר הספרות העברית לאוצר עצום של כתבים ושל תעודות שונות , מהם שלא היו ידועים כלל . שכטר הניח את היסודות לתנועה השמרנית ( הקונסרבטיוית ) ביהדות אמריקה , שהיתה גורם רב חשיבות ביהדות ארצות - הברית . השקפתו התאולוגית שמה דגש ביהדות ההיסטורית ובהכרה בתהליכים ההיסטוריים , על המשכיותם ועל השנויים החלים בהם . שכטר היה קרוב ברוחו לתנועה הציונית ואף השתתף בקונגרס הציוני ה - דו בוינה . בין כתביו : מסכת אבות דרבי נתן , בשתי נסחאות ; חכמת בן סירא ; מדרש הגדול על ספר בראשית ; מאמרים על רב סעדיה גאון ; מחקרים ביהדות ; תעודות על כתות בישראל . בן סירא , שמעון גניזה קונסרוטיבים שכם העיר הגדולה והחשובה בהר שומרון , מן הערים העתיקות בארץ . שוכנת בעמק פורה ועשיר במים , בין הר עיבל להר גרזים . כיום היא נחשבת לעיר הערבית הגדולה והחשובה בשומרון מבחינה פוליטית , כלכלית וחברתית . שכם נמנית עם הערים הכנעניות העתיקות ביותר בארץ , והודות למקומה על צמת הדרכים העקרי בשומרון היתה מהחשובות שבהן . היא נזכרת בתעודות מצריות עתיקות מהמאה ה - 19 לפני הספירה , ובמכתבי אלעמרנה מהמאה ה - 14 לפני הספירה . שכם העתיקה מזהית עם תל בלאטה , הנמצא כשני קילומטרים ממזרח לעיר החדשה . בחפירות שנערכו בתל בלאטה נמצאו שרידי בצורים מתקופת שלטון הח'יקסוס מהמאה ה - 7 1 לפני הספירה . כן נחשפו בחפירות אלה 24 שכבות ישוב מהתקופה הכלקוליתית , לפני כ - 6,000 שנה , ועד לסוף התקופה ההלניסטית , לפני יותר מ - 2,000 שנה . שכם בעת העתיקה שכם נזכרת פעמים רבות במקרא , החל בתקופת האבות . כשהגיע לכנען , הקים אברהם אבינו בשכם מזבח לה'. יעקב נכדו קנה בשכם חלקת שדה , ושם התרחשה פרשת דינה ( בראשית לד ) . בתקופת השופטים , לאחר מות גדעון , המליכו אנשי שכם את אבימלך בנו . בעת פלוג הממלכה בימי ירבעם בן נבט היתה שכם בירתה הראשונה של ממלכת ישראל ( מלכים א , יב ) . לאחר חרבן ממלכת ישראל הביאו האשורים להר שומרון מהגרים מארצות רחוקות והושיבו אותם בערי שומרון . מתישבים אלה היו ברבות השנים לשומרונים , שעשו את שכם למרכזם המדיני והדתי . בימי שלטון החשמונאים הרס יוחנן הורקנוס , בשנת 129 לפני הספירה , את המקדש ואת עיר השומרונים בשכם . חרבנה הסופי של העיר העתיקה היה בימי אספנינוס , בתקופה הרומית . סמוך לשכם העתיקה הוא בנה עיר חדשה וקרא לה פלויה נאפוליס , כלומר - העיר החדשה פלויה . שכם של ימינו בנויה במקומה של שכם הרומאית , ושמה בערבית , נבלוס , הוא שבוש שמה הרומאי . בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בשכם הרומאית נחשף תאטרון בקטר 110 מטרים המכיל 7,000 מקומות ישיבה . זהו המבנה הגדול ביותר מתקופה זו , שנמצא עד כה בארץ - ישראל . משערים שהתאטרון הוקם במאה ה - 2 לספירה ושמש עד לתקופה הביזנטית . לתאטרון יש שתי כניסות שכם היא מן הערים העתיקות בארץ - ישראל . בחפירות הארכיאולוגיות שהתקיימו בה התגלו שרידים מלפני כ - 6,000 שנה . בתמונה - אתר חפירות בשכם .

קודם  |  הבא