שילר, פרידריך

עמוד:23

העלה שילר מחזה מפרי עטו על במת התאטרון . המחזה , " השודדים", התבסס על ארועים היסטוריים אמתיים . במחזה הוא מתח בקרת נועזת על עריצותם של שליטים , ועקב כך גזר עליו שליט וירטמברג מאסר . שילר נמלט מן הכלא ומצא מקלט בעיר מנהים . שם הוא שמש כשנתים בתפקיד המחזאי הקבוע של התאטרון המקומי . בתקופה זו הוא החל לחבר את מחזותיו ההיסטוריים ובראשם " דון קרלוס". גם ביצירות אלה בטא שילר את השנאה שרחש לעריצות ולכבלים שהיא מטילה על חרות האדם . נושא זה של המאבק לחפש הלאמי ולחפש של האדם היחיד שב וחזר בכל מחזותיו . שילר וההיסטוריה בעקבות פרסומו נוצרו קשרים אמיצים בינו לבין המשורר הגרמני הנודע גתה , ושילר אף עבר להתגורר בוימר , עירו של גתה . ידידותם היתה מקור השראה ליצירות גדולות רבות שכתבו שניהם , ואשר השפיעו על התרבות הגרמנית . בהשפעת גתה , החל שילר לחקר את ההיסטוריה של מערב אירופה , ואף חבר ספרים אחדים בתחום זה , כמו " תולדות השתחררותן של ארצות השפלה " ו " תולדות מלחמת שלושים השנה". זמן מה הוא אף שמש כפרופסור באוניברסיטה של ינה . בעקבות מחקריו כתב שילר כמה ממחזותיו הידועים , ביניהם טרילוגיה ( שלושה מחזות הממשיכים זה את זה ) ושמה " ולנשטין " על מלחמת שלושים השנה . את מחזותיו המפרסמים ביותר כתב שילר בשנותיו האחרונות . אלה הם מחזות היסטוריים ובהם " מרי סטיוארט", המתאר את העמות בין מלכת אנגליה , אליזבת ה - ו , לדודניתה מרי סטיוארט , מלכת סקוטלנד . אליזבת האשימה את מרי שהיא חותרת תחתיה . לכן היא רדפה בעקשנות את מרי עד שהצליחה לאסרה ולהעלותה לגרדום . מחזה היסטורי אחר , " הבתולה מאורלאן", מביא את ספורה של ז'ן ד'ארק , הנערה הצרפתיה שעמדה בראש הלוחמים הצרפתים במלחמתם נגד הכובש האנגלי . והמפרסם שבמחזותיו , " וילהלם טל", ספורו של לוחם החפש השויצי המאחד את הכפריים כדי ליצר אמה חדשה וחפשית . גם השירים שכתב שילר זכו לפרסום רב , וביניהם בלדות שיסודן גם כן בארועים היסטוריים . סגנון שירתו הוא רומנטי בעקרו . זוהי שירה על אידאלים ויפי , על אפיו הטוב והחפשי של האדם . ידועה במיחד " האודה לשמחה"( אודה היא שיר הלל ) , שהבית הראשון שלה משלב בפרק האחרון של הסימפוניה התשיעית של בטהובן . גתה , יוהן וולפגנג דרמה רומנטיזם שימפנזה קוף גדול ומפתח הנמנה עם משפחת האורנג - אוטניים , שהיא המפתחת בין הקופים העלאיים . בהתפתחותו השכלית עולה השימפנזה על כל שאר הקופים . גדלו של השימפנזה בערך כגדל האדם . גבהו , כשהוא זקוף , עד 1.7 מטרים ומשקלו של זכר גדול מגיע עד 80 קילוגרם . רב השימפנזים קטנים יותר ומשקלם 50 - 60 קילוגרם . צבעם של השימפנזים חום או שחר ושערם הקצר והצפוף מכסה את כל גופם , פרט לפנים ולכפות הידים והרגלים , המכסות בשער דליל בלבד . השימפנזים חיים רק באזורים מצמצמים של אפריקה הטרופית . ביערות ירקי - העד של זאיר , אוגנדה וטנזניה מצויות אכלוסיות לא גדולות של שימפנזים , ההולכות וקטנות משנה לשנה בשל השמדה וציד בשביל קרקסים וגני חיות . ארח חייו של השימפנזה השימפנזה מבלה חלק גדול מזמנו על העצים . הוא נע בין ענפיהם בזריזות ועליהם הוא מוצא את עקר מזונו : פרות , עלים ונצנים . השימפנזים אף ישנים על העצים , ומדי לילה הם בונים לעצמם קן מענפים , בגבה שלושה עד ארבעה מטרים . בקן זה הם ישנים ולקראת הלילה הבא בונים קן חדש . שני שימפנוים צעירים ביערות קונגו . פויווין שילר , מגדולי המשוררים והמחזאים של תנועת'הסער והפרץ - הרומנטית , חרט על דגלו את המלחמה בעריצות . במחזותיו ההיסטוריים הוא הדגיש את חוסר הצדק שבשלטון העריצים , ונאסר בשל כך ,

קודם  |  הבא