שממית

עמוד:53

שצבעה האפרפר מעצב בדגם דומה לקלפת גזע עץ , ומסיע לה להסוות את עצמה במקום חיותה על עצים . וכן הזוטית החיה בנגב ובמדבר יהודה , ושממית החרמון החיה במרומי החרמון . שממית זו התגלתה למדע רק בשנת 1967 והיא מצויה רק בחרמון . זוחלים לטאות עש שמן נוזל סמיך , חלקלק ודביק המכיל חמצות שמניות . השמן מופק מצמחים , מבעלי - חיים , ממשקעים מינרליים - למשל מנפט ומביטומן - או מיצר בתעשיה כימית . לשמן יש שמושים רבים , ביניהם מאכל ( תבול , בשול וטגון ) , מאור , סיכה ובערה , וכן בתעשית התמרוקים , הצבעים והתרופות . השמן הוא חמר דליק בדרך כלל , שאינו מסיס במים אלא בממסים אורגניים . כשמזקקים אותו הוא לרב צלול . לשמן תכולת אנרגיה גבוהה , פי שנים ביחידת משקל מאשר בחלבונים ובפחמימות . הוא משמש מקור אנרגיה לאדם , לבעלי - החיים ולצומח . השמן שבזרעי הצמחים משמש מקור אנרגיה לנבט . בחי הוא משמש גם כשנבת בדוד מפני הקר , ובצמחים הוא מקטין את שעור התאדות הנוזלים שבהם . השמנים נחלקים לפי שמושיהם לשמני מאכל , ולשמני סיכה של הגוף ושל המכונות . סיכת הגוף משמשת לעדונו , ואלו סיכת המכונות נועדה לצמצם את הבלאי והחכוך בין החלקים . חלקה אחרת היא לפי מקורותיהם של השמנים : מן הצומח , מן החי ושמנים סינתטיים ( מלאכותיים ) המופקים בדרך תעשיתית . שמני המאכל מופקים בעקר מן הצומח . כיום הולך וגובר השמוש בשמנים סינתטיים לשם סיכה . שמן מן הצומח שמן צמחי מפיקים מצמחים שונים שפרותיהם או גרעיניהם מכילים שעור גבוה של חמצות שמניות ( חמצות אורגניות רוויות ובלתי רוויות ) . השני בין השמן הרווי לבלתי רווי נקבע על ידי היכלת שיש לאטומי הפחמן אשר במולקולות להתקשר עם אטומי המימן שבהן . ככל שעולה שעור החמצות השמניות הרוויות לעמת החמצות השמניות הבלתי רוויות , כך השמן מוצק יותר והופך לשמן ( למשל , מרגרינה ) . בעת חמום , גם השמן הופך לנוזל . עם הצמחים העקריים שמהם מפיקים בעולם שמן נמנים סויה , כתנה , זית , חריע ( קרטם הצבעים ) , חמנית , קוקוס , פשתן , שמשם , אגוזי - אדמה ( בטנים ) וקיקיון . לשמני מאכל רבים ערך תזונתי בהיותם מקור של ויטמינים אי , אי ודי ( 24 , ] ו - ( ] ) ושל חמצות שמניות הנחוצות להתפתחות הרקמות בגוף . יש תזונאים הממליצים על אכילת שמנים בעלי רכוז גבוה של חמצות שמניות בלתי רוויות - שמן שמשם ושמן זית למשל - להורדת רמת הכולסטרול בדם ולצמצום סכנת הסתידות העורקים . מן הצמחים מופקים גם השמנים האתריים , המכילים תמציות של טעמים וריחות . שמנים אלה , בנגוד לשמנים הרגילים , מסיסים במים ומתנדפים באויר . הם משמשים בעקר בתעשית הבשמים , התמרוקים והתבלינים . יש שמני מאכל צמחיים המופקים על ידי כבישה קרה - דרך השומרת על הטעם והריח האפיניים לצמח , ויש על ידי מצוי השמן בעזרת חמרים ממסים וזקוקו - שיטה שאינה שומרת על הטעם והריח . שמני המאכל מתפרקים במשך הזמן בהשפעת תהליך ההתחמצנות , והם אף סופחים אליהם ריחות וטעמים . שמן מן החי שמנים מן החי מפיקים ממצבורי שמן ומרקמות שונות של בעלי - חיים , וכן מחלב של צאן ובקר . יונקים ימיים רבים , כגון הלויתנים , הדולפינים וכלבי - הים , נצודו עד שנכחדו כמעט בשל כמיות השמן והשמן שהאדם מפיק מגופם . חמאה המופקת מחלב היא שמן עשיר בחמצות שמניות רוויות , ובעת חמומה הופכת לשמן . אנרגיה ויטמינים חמצות ובסיסים מזון רקמות שמנים ראו גם ערכים נפרדים לצמחים ולבעלי - חיים הנזכרים בערך זה . שמנים השמנים הם אחת משלוש קבוצות החמרים המכנות אבות המזון ( השתים האחרות הן חלבונים ופחמימות ) . הערך התזונתי שלהם גבוה : מגרם אחד של שמן מפיק הגוף כמות כפולה של אנרגיה מאשר מגרם אחד של חלבון או של פחמימות . השמנים הם מרכיב תזונתי חשוב גם מכיון שהם מסיעים לקליטת ויטמינים מסימים במעים . השמנים מצויים בשעור גבוה במוצרים כמו : שמן , בשר , מוצרי חלב - בעקר חמאה , שמנת , גבינות קשות - וכן באגוזים ובשקדים . מבחינים בין שמן הבא מן החי לבין שמן הבא מן הצומח . מזונות שמניים רבים , בעקר מן החי , מכילים כולסטרול - שהוא אחת הצורות הכימיות של השמנים בגוף האדם , ויש בו גם הרבה חמצות שמניות רוויות . מזונות מן הצומח מכילים יותר חמצות שמניות בלתי רוויות . החמצות הרוויות מעלות את רמת הכולסטרול בגוף , ועל כן עלולות לגרם לטרשת עורקים . לעמתן , חמצות שמניות בלתי רוויות מורידות את רמת אומצות בשר , סטייקים ) רוויים בשומן מן החי . השומן חיוני לגוף ומשמש ספק אנרגייה חשוב . אולם אכילה מוגזמת של שומן עלולה להפריע לזרימת הדם , ועמו החמצן , בכלי הדם .

קודם  |  הבא