שלו

עמוד:36

הפרפור העקד דומה בגדלו ללבן החזה , אך שונה ממנו בצבעיו . צבעיו הם שחר ולבן ולראשו ציצית נוצות . הוא שוכן ליד ברכות מדגה ושאר מקוי מים . שמו נתן לו על מנהגו לרפרף באויר מעל למים כדי למצא את הדגים שהוא טורף . הוא מקנן באביב במחלה החפורה בגדות נחלים וברכות מדגה . הפרפור - העקד הוא יציב מצוי בצפון הארץ ובמרכזה . השלדג הגמדי הוא מין חורף בארצנו . גדלו כגדל הדרור וזנבו כמעט אינו נראה לעין . ראשו , גבו וכנפיו כחלים , חזהו ובטנו חומים - חלודים , גרונו ולחייו לבנים ומקורו אפר . גם הוא חי רק ליד מים וצד דגים קטנים וחרקי מים . בישראל הוא מבלה רק בחדשי החרף , ובאביב הוא חוזר לקנן בארצות מוצאו באירופה ובאסיה . דוכיפת כחל עופות שרקרק שלו עוף קטן ממשפחת הפסיונייס . צבעו חום - צהבהב מנמר . הזכר קטן במקצת מן הנקבה וחזהו חום - חלודי עם כתמים שחרים , בעקר באזור הגרון . צבעיו אינם בולטים על רקע השדה - מקום מחיתו של השלו - ואפשר לראותם כצבעי הסואה . במשפחת הפסיוניים כלולים גם החגלה , הקורא והפרנקולין , התרנגול והטוס . בגדלו ובצבעיו השלו הוא הפחות מרשים בבני המשפחה , בעקר בהשואה לעופות הצבעוניים והמפארים שבה . גדלו של השלו בערך כגדל הזרזיר והוא הקטן במשפחת הפסיוניים . ארכו כ - 18 סנטימטר ומשקלו הממצע 90 גרם . שלוים שאכלו בשפע יכולים להגיע למשקל 150 גרם בטבע ולמשקל גדול מזה בתנאי שבי . השלוים חיים בשדות ומסוים להפליא בין הצמחים והעשבים היבשים שבהם . לא פעם קורה שאדם מתקרב אל השלו ואינו מבחין בו אף ממרחק קטן מאוד , עד שהוא מתרומם ממש בין רגליו ונמלט . במקרה כזה השלו עף למרחק קצר בלבד ושב ומתחבא בין צמחי השדה . השלו , כקרוביו , הוא אוכל - כל : זרעים , עשב , חרקים , תולעים ועוד . השלו חי לבדו רב השנה ואף בעונת הרביה אין הוא יוצר משפחות של ממש . בחדשי האביב , לאחר שנוצרו זוגות השלוים , הנקבה מטילה 7 - 13 ביצים בגמה קטנה על פני הקרקע . הגמה מרפדת במעט עשבים יבשים , והביצים , שצבען חום - ירק עם כתמים חומים ושחמים , מסוות בקן להפליא ואי אפשר להבחין בהן . הנקבה דוגרת לבדה על הביצים 17 - 19 ימים ומטפלת באפרוחים . האפרוחים הבוקעים מן הביצים מפתחים כאפרוחי התרנגלת . הם מכסים בפלומה , פקוחי עינים ומתרוצצים מיד עם אמם . האם מגנה עליהם מפני הקר ושומרת עליהם מפני אויבים . בהיותם בני שבועים הם כבר עפים , וזמן קצר לאחר מכן עוזבים את אמם . שלוים בישראל השלוים היציבים והדוגרים הם מעוט בקרב שלוי ארצנו . רב השלוים המופיעים בישראל הם שלוים נודדים , העוברים דרך הארץ בדרכם מאירופה ובעקר מרוסיה לאפריקה . לקראת נדידת הסתו יוצרים השלוים להקות בנות רבבות פרטים , ומגיעים לחופי הארץ אחרי שעפו ברציפות כל הלילה מעל הים התיכון . בבקר השלוים נוחתים בהמוניהם על חופי צפון סיני ודרום הארץ . תושבי האזור נהגו לפרש רשתות ולצוד את השלוים הנוחתים באלפיהם . בראשית המאה ה - 20 יצאו מארץ - ישראל למצרים מדי שנה מיליוני שלוים . בשנות ה - 90 פחתו השלוים הנודדים בארצנו במדה נכרת . אך למרות הגבלות הציד והפקוח עליו , ממשיכים תושבי צפון סיני לצוד אותם בהמוניהם . הסואה חגלה טוס נדידת בעלי - חיים עופות פסיון תרנגול נדידת השלוים תופעת הנדידה של השלו היתה מכרת גם לאבותינו ובעת נדודיהם במדבר סיני , לאחר שיצאו ממצרים , אכלו ממנו בשפע . כפי שמזכר במקרא : " ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה"( שמות טז יג ) . מימין : שלדג גמדי מרהיב עין בצבעיו , לאחר ששלה דג מהמים . השלדג הגמדי מבקר אותנו מדי חורף ונהנה מהאקלים הנוח של ארצנו . בקיץ הוא חוזר לארצות מוצאו הקרירות יותר . במרכז : לבן החזה הוא הנפוץ בשלדגי ארצנו , משמאל : זוג שלווים , המוסווים היטב בסביבתם הטבעית . גם ביצי השלו מוסוות וקשה מאוד לגלותן , בכל זאת ניצודים השלווים בהמוניהם במעופם באזורנו , משום שצבעי ההסוואה שלהם אינם יעילים על רקע השמים .

קודם  |  הבא