קיוי

עמוד:205

למאכל לאחר שהוא מתרכך . הוא עשיר בויטמין סי ( ] ) ובמינרלים שונים . אוכלים אותו טרי או משמר , והוא משמש תוספת למשקאות ולמאכלים רבים . ויטמינים צמחים קיוי עוף החי באיי ניו - זילנד ומשמש כסמלה הלאמי של מדינה זו . שלושה מיני קיוי מצויים שם והם העופות היחידים במשפחת הקיויים ובסדרת הקיואים החיים כיום על פני כדור הארץ . הקיוי אינו מסגל לעוף , והוא הולך ונשמד על ידי חתולים וכלבים . אולם ממשלת ניו - זילנד טורחת על שמירתו . גדלו של הקיוי כגדל התרנגלת ומשקלו שנים עד ארבעה קילוגרמים . הוא חסר זנב וכנפיו מנונות לחלוטין . עצם החזה שלו שטוחה וחסר לה הקרין הבולט , המאפין עופות מעופפים והמשמש לאחיזת שרירי התעופה . נוצותיו , שצבען חום - אפר , אינן סדורות ונראות כשערות מדבללות . רגליו חזקות וקצרות והן בעלות ארבע אצבעות המצידות בטפרים חזקים . בעזרתם הקיוי עודר את הקרקע כדי למצא בה את מזונו , הכולל חרקים , תולעים ושאר חסרי - חליות קטנים . מקורו של הקיוי ארך ביותר - כ - 20 סנטימטר - כפוף וכצוואה עד לפני כמה מאות שנים חיו בניו - זילנד קרובים של הקיוי , עופות מסדרת המואה , וביניהם המואה הענק , שהיה הגדול בעופות על פני פדור הארץ . משקלו הגיע ל - 250 קילוגרם , גבהו לשלושה מטר ומשקל ביצתו הענקית היה כשלושה קילוגרם . הפולינזים שפלשו לניו - זילנד השמידו את העופות הענקיים האלה והשתמשו בקלפות הביצים שלהם כחפצי קשוט ופלחן . קלפות ביצים ופסות עור מצירות ומעטרות של המואה נמצאו בניו - זילנד . במקצת וגמיש . הנחירים מצויים בקצה המקור ( מקרה יחיד בין העופות ) והוא בעל חוש הריח המפתח ביותר בין כל העופות . בעזרת חוש הריח שלו מוצא הקיוי את מזונו , שכן ראיתו חלשה ופעילותו בלילה . ביום הוא מסתתר במחלות וישן כשהוא צנוף כקפוד . הקן בנוי במחלה עמקה והנקבה מטילה בו ביצה או שתים . הביצים מארכות ומשקלן 450 גרם , כחמישית ממשקל האם . ביצי הקיוי נחשבות לגדולות ביותר ביחס למשקל הגוף . על הביצים דוגר הזכר במשך 80 יום , דגירה שהיא מן הממשכות אצל העופות , והאפרוחים בוקעים מפתחים ומכסי נוצות . ביולוגיה ניו - זילנד עופות קיוית עוף גדה ממשפחת החופמיים . גבה וכנפיה של הקיוית שחרים ובעלי ברק מתכתי ירקרק - סגל . לחייה ובטנה לבנות , ועל חזה וגרונה כתם שחר שאף לו ברק מתכתי . על ראשה ציצת נוצות קשוט שחרות . הקיוית נזונה מחרקים , שלשולים , רכיכות וזרעים , שהיא אוספת בשדות לחים וליד ברכות מדגה ושאר מקוי מים מתוקים . מקורה השחר עבה וחד בקצהו ומתאם לאסוף מזונה . הקיויות חיות בלהקות קטנות המרכבות מכמה עשרות פרטים . הן אינן בולטות על רקע השדות אלא בקולן החזק המשמיע : " קיוי ... קיוי " , שאף הקנה להן את שמן . אפשר לפגש את הקיויות בחרף בכל החבל הים תיכוני של הארץ . יש להן חמשה נציגים בישראל : קיוית מציצת , קיוית להקנית , קיוית לבנת - זנב , קיוית אדמת - משקפים וסיקסק . בעבר היתה הקיוית המציצת נפוצה מאוד בשרון , ולכן כנתה שרוני מציץ . הקיוית לבנת - הזנב , שצבעה צהב חולי כצבע המדבר וזנבה לבן , היא יציבה בעירק ומזדמנת נדירה בדרום ישראל . הקיוית הלהקנית , הדומה במראה לסיקסק , מקננת בדרום - מזרח אירופה , מזדמנת לארצנו בעת נדידתה ולעתים חורפת בנגב המערבי , בעמק בית שאן ובגולן . חופנואים סיקסק עופות מימין : הקיווי הוא עוף מוזר ביותר ; גופו מגושם ואין הוא מסוגל לעוף . הוא חי במחילות ומסתמן על חוש הריח שלו - התנהגות שאינה נפוצה בקרב העופות , עוף נדיר זה נמצא כיום בסכנת הכחדה משום שהוא ניצוד על ידי חתולים וכלבים . משמאל : קיווית לבנת - לחי בשמורת טבע באפריקה . הקיווית מבלה בארצנו בעונת החורף , ובשל נפיצותה הרבה בשרון נקראה - שרוני מצויץ - . שאר עונות השנה היא מצויה בעיקר באירופה .

קודם  |  הבא