קולנוע

עמוד:152

באמצעות הסינמטוגרף הציגו האחים לימיר תמונות מחיי היום - יום בשלהי המאה ה - 19 : פועלים יוצאים מהמפעל בסוף יום העבודה ; רכבת מגיעה לתחנה ; ילדים משתעשעים בצנור מים בחצר . אוגיסט ולואי לימיר לא היו מודעים למלא ההשפעה של המצאתם . הם גם לא האמינו שיש לה עתיד מסחרי גדול . אבל תמונות החיים הקטנות שהנציחו השנים בסינמטוגרף שלהם הן הצעדים הראשונים של אמנות הקולנוע . ההקרנות הפמביות שערכו הוכיחו שלקולנוע יש גם עתיד כתעשיה של מוצרים נושאי רוח . תעשיה , שעשוע ואמנות בתוך זמן קצר זכו הסינמטוגרף ומכשירים דומים לו לפרסום כלל עולמי . תכניות הסרטים הראשונות הצגו בצרפת , בגרמניה , בבריטניה ובארצות - הברית עוד בשנת 1895 . כעבר שנה כבר הצגי סרטי ראינוע באפן קבוע בניו - יורק ובפריס , בקופנהגן ובבומבי . בתוך שנתים נוצרו סרטים גם במדינות כמו דנמרק , בלגיה , ספרד , שודיה ויפן . מראשיתו היה לראינוע כח משיכה גדול : בערים גדולות וקטנות הפכה הצפיה בראינוע להרגל של המינים , שנחשפו למגון עצום של סרטים , שהלכו והתארכו . בסרטי הראינוע לא הצגו רק שעשועים וזוטות . חלוצי הראינוע , האחים לימיר , כבר שלחו נציגים למדינות רבות כדי לצלם את תושביהן ונופיהן , והקרינו גם ספורים קצרים דרמתיים והומוריסטיים . סרטים מכל העולם הקרנו בכל מקום שבו היו מכשירי הקרנה . העולם הפך בזכות הראינוע " קטן " יותר : תרביות ונופים מרחקים הפכו מכרים יותר . עד מהרה גלו יוצרי הראינוע שאינם חיבים להסתפק בתעוד המציאות בלבד . ז'ורז'מליס , למשל , איש עסקים וקוסם חובב מחלוצי הראינוע , חקר את שפע ההמצאות והתחבולות האופטיות שמצלמת הראינוע מאפשרת ליצר ועשה סרטים שגלה תמונת עולם חדשה ועתירת דמיון . בסרטיו תארף ארועים שנחשבו בימיו לא מציאותיים לחלוטין , כמו נחיתה על הירח . הסרטים הראשונים לא נוצרו בידי אמנים . חלוצי הראינוע היו אנשי עסקים או ממציאים , שרצו להשתעשע , להתנסות ואם אפשר גם להפיק רוחים . אולם בתוך זמן קצר השתלבו בעולם הראינוע גם יוצרים רבים , ביניהם אמנים ואנשי רוח שהתלהבו מאוד מהאפשריות הרבות שהראינוע פתח בפניהם . אך השלוב בין המסחר לאמנות נשאר קו מאפין של עולם הראינוע עד היום . בשנת 1914 כבר נמכרו בארצות - הברית כ - 30 מיליון כרטיסים מדי שבוע , ופעלו בה כ - 5 1 אלף אולמות . האולמות לא היו זהים : בראינוע בקרו גברים ונשים , צעירים ומבגרים , מהגרים וותיקים , בני מעמד הפועלים שחיו בתנאים קשים , עשירים ובני המעמד הבינוני . היה צרך ליצר סרטים שיתאימו לרצונות השונים של סוגי הקהל השונים . היה צרך גם להציע תנאי הקרנה שיהלמו את מעמדם ויכלתם הכלכלית של הבאים . תעשית הסרטים האמריקנית הפכה למרכז עולמי ליצור סרטים : בקליפורניה , שנהנתה ממזג אויר נוח וממגון של אתרי צלום מרהיבים , התרכז כח הפקה גדול , והעיר הוליווד היתה לבירת תעשית הראינוע . הסרט המדבר בשנים הראשונות של הקולנוע היו עדין הסרטים אלמים , אבל כבר אדיסון ראה במצלמת הקולנוע שתף טבעי למכשיר הקלטת הקול שהמציא ופתח . בעיות טכניות של שמירה על התאמה מלאה בין התמונה לבין הפסקול , וכן הקשי להגביר את עצמת הצליל כך שאלפי הצופים באולם הקולנוע יוכלו לקלט את הנאמר , הביאו לכך שרק בשלהי שנות ה - 20 הצליחה תעשית הקולנוע ליצר צליל סינכרוני , כלומר תאום בין הקול לתמונה . עד אז הסתפקו בהקרנות מלוות במוסיקה , בבצוע תזמרת שנכחה באולם . לעתים עריכת הסרט קובעת את סדר הופעת התמונות . היא נעשית על ידי מכונה החותכת ומדביקה קטעי פילם ונעזרת כיום במחשב , אולם אין היא מלאכה טכנית בעיקרה אלא אומנותית . עורך הסרט קובע את קצבו ופעמים רבות משפיע גם על אופיו ואווירתו . עם שילוב הפסקול בקולנוע , היתה עריכת הקול לשלב הכרחי וחשוב בתהליך הפקת הסרס . עורך הקול הוא טכנאי המפקח על איכות הקול , עוצמתו ושילובו ברצף התמונות . ההסרטה מתחילה לאחר שנבחר התסריט , הושג הכסף להפקתו ונקבעו הבמאי והשחקנים שלו . בתמונה - חדר הסרטה .

קודם  |  הבא