צמחים

עמוד:83

תצורות הצומח הנפוצות בארץ הן חרש ויער ים תיכוניים , יער פתוח ( יער פרק ) , גריגה , בתה , יער ערבה , נוף דמוי סונה , גריגות ובתות של צמחי מלחות וצמחי מדבר . המשפחות הגדולות המיצגות בישראל על ידי מינים רבים הן : מרכבים , פרפרניים , מצליבים , סוככיים , שפתניים , דגניים ושושניים . בין צמחי הבר של ישראל יש מינים רבים המצטינים ביפי פרחיהם . בולטים ביניהם בעקר הצמחים מהמשפחות : שושניים , אירוסיים , נרקיסיים , סחלביים ושפתניים . רבים מצמחים אלה טפחו כצמחי נוי . בצמחית ישראל מצויים גם מינים אנדמיים רבים , כלומר מינים המצויים רק בתחום ישראל . בחרמון ובדרום סיני יש מינים המגבלים רק לאזורים אלה . במאה ה - 20 הביא האדם להשמדתם של צמחים רבים על ידי קטיפה ועקירה , על ידי הרס מקומות החיות שלהם ועל ידי זהום . הנפגעים העקריים הם צמחי המים והצמחים יפי הפרחים . על פי רשימות הצמחים הנדירים , שערך בראשית שנות ה - 80 מרכז המידע לצמחים של החברה להגנת הטבע , נכחדו מארצנו כ - 15 מיני צמחים במאה ה - 20 ; 103 מינים סמנו כמצויים באתר אחד עד שלושה אתרים ; 308 מינים סמנו כנדירים מאוד ו - 507 מינים סמנו כנדירים - סך הכל 932 מינים נדירים . על חלק גדול מהם מאימת סכנת הכחדה ממשית , בעקר משום שאכלוסיותיהם מצמצמות או הצטמצמו בגלל פעילות האדם . ברשימת ערכי הטבע המוגנים על ידי החק משנת 1963 נכללים מינים שאינם בהכרח נדירים , אלא שאלמלא הכרזו כמוגנים היו כלים כנראה בגלל קטיף . בשנים האחרונות פועלות החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע לשמירה ולהגנה על צמחים אלה ועל שאר צמחי ישראל . אוולוציה אפיפיט אצות אצטרבל אקולוגיה בוטניקה ביולוגיה גן בוטני הכלאה השבחה חקלאות טחבים טפיל יער כרונווזונוינז מינרלים ( מלחים ) מנגרובה סיסטמטיקה עבש ערבה פוטוסינתזה פטריות צמחי בצל ופקעת שיפה ראו ערכים נפרדים לרב הפרטים ומשפחות הצמחים הנזכרים בערך זה . צמחים טורפים משפחות אחדות של צמחים מסדרת הנבלתניים , שפתחו מנגנונים משכללים לקליטת מזון אורגני כתוספת על המזון שהם מיצרים בתהליך הפוטוסינתזה . צמחים אלה ידועים כצמחים " אוכלי חרקים " . אחת המשפחות של צמחים " אוכלי חרקים " היא משפחת הטלליתיים , שעמה _ נמנים ארבעה סוגים של צמחים עשבוניים " אוכלי חרקים " . עלי הצמחים מהסוג טללית מכסים בשערות המסתימות בבלוטות המפרישות נוזל דביק . כשמתישב חרק על גבי העלה , הוא נדבק אליו . שערות נוספות מהסביבה מתכופפות לעבר החרק ואף הן מפרישות עליו נוזל דביק , עד שהוא מתכסה בנוזל , נחנק ומת . השערות הבלוטיות מפרישות גם נוזל המעכל את גוף החרק . החרק המעכל נספג וחודר לתאי העלה , ומשמש חמר מזון לבנין הצמח . לאחר סיום התהליך השערות חוזרות למקומן והצמח מוכן ללכידת חרק נוסף . בסוג אחר , הנקרא דיונאה , מסגל כל עלה להתקפל לשנים וללכד בתוכו חרק המפעיל את המנגנון לקליטת המזון . החרק נלחץ מהלחץ של שני חלקי העלה , ובלוטות המצויות בעלה מפרישות חמר המעכל את החרק . משפחות נוספות שיש בהן צמחים אוכלי חרקים הן משפחת הנבליתיים ומשפחת הכדניתיים . בצמחי הכדנית שכלל מבנה העלה וחלק ממנו נראה ומשמש ככד . שפתיו של הכד משוחות בדונג הגורם לחרק הנקלע אליו להחליק לתוך הכד . בתוך הכד מצוי נוזל המעכל את החרק . כדן פוטוסינתזה צמחים צמיג גלגל שחלקו החיצוני עשוי ממעטפת גומי עבה , שבתוכה אויר בלחץ גבוה . הצמיג משמש בגלגלים של כלי רכב כדי לרכך את השפעתן של מהמורות קטנות בכביש , וכדי לאפשר אחיזה טובה של הגלגלים בכביש . את הצמיג המציא ג"ב דנלופ , שחי בסוף המאה ה - 19 בבלפסט שבאירלנד . בשנת 1887 הקיף דנלופ את גלגלי האופנים של בנו בצנור גומי מלא אויר ועטף את הצנור בבד ספוג בגומי . הוא מצא , כי הנסיעה באופנים נעשתה בזכות גלגלים אלה קלה ונוחה יותר . דנלופ הבין שלהמצאתו נשקף עתיד גדול , והגיש בקשה לרשם עליה פטנט . לאכזבתו הברר לו כי אדם אחר הקדים אותו : האנגלי ר"ו תומסון רשם פטנט על רעיון דומה עוד בשנת 1845 . אולם מכיון שתומסון לא הוציא לפעל את רעיונו , והמצאתו של דנלופ היתה משכללת ומשפרת משלו , אשרה לבסוף בקשתו לפטנט . בשנת 1890 החלו ליצר בבריטניה צמיגים לאופנים ולעגלות לפי תכנונו של דנלופ . במאה ה - 20 התפתחה תעשית הצמיגים במהירות בגלל התפשטות השמוש במכוניות . עשרות בשנים היו כל הצמיגים מרכבים משני חלקים - אבוב פנימי וצמיג חיצוני . האבוב ( או ה " פנימית " ) הוא צנור גומי טבעתי , שבתוכו נמצא אויר דחוס . הוא מציד בשסתום חד - כווני , המאפשר כניסת אויר לצמיג כשמנפחים אותו ומונע את יציאת האויר ממנו . האבוב מוגן על ידי צמיג חיצוני , שחלקו הפנימי עשוי שכבות של חוטים - בעבר השתמשו לשם כך מימין : חרק תמים מטייל להנאתו על עלה ירוק של צמח טורף , ואינו יודע כי זה עומד לסגור עליו ולחסלו . משמאל : צמח טורף ממשפחת הכדניתיים , בעל שוליים צבעוניים ומכוסים בצוף מתוק . החרק הנמשך אל הצמח מחליק אל תוך הכד , שחומרים מעכלים מופרשים לתוכו , ושם נטרף .

קודם  |  הבא