ציונות

עמוד:44

בקונגרס הציוני הששי , שהתכנס בשנת 1903 בבזל . הרצל העלה בו הצעה לישב את היהודים באוגנדה . ההצעה , שתאמה על ידי הרצל עם הבריטים , הפתיעה את באי הקונגרס ועוררה וכוח סוער . בראש המתנגדים לה עמדו הנציגים של יהודי רוסיה , שביניהם בלט מנחם אוסישקין . מקס נורדאו , שהיה ממנסחי " תכנית בזל " , טען , כי ארץ - ישראל נשארה המטרה הסופית של הציונות , ואלו אוגנדה תהיה רק " מקלט לילה " למאות אלפי הנרדפים היהודים . לבסוף העלתה הצעה , כי משלחת ציונית תבדק את המצב במקום . המתנגדים , שכנו " ציוני ציון " , עזבו את האולם , אך לא פרשו מן ההסתדרות הציונית . שנה לאחר מכן ירדה התכנית מעל הפרק . השקפות שונות בציונות בעשר שנותיה הראשונות התגבשו בהסתדרות הציונית השקפות שונות על דרך הפעלה שיש לנקט כדי לממש את תכנית בזל . הציונות המדינית , הקשורה בשמו של הרצל , טענה כי יש לפעל בדרך מדינית בקרב אמות העולם כדי להשיג הכרה בין - לאמית בצרך של היהודים במדינה משלהם , וכדי להקל את רדיפות היהודים במדינות שונות . השקפה זו התנגדה לפעילות מעשית בארץ - ישראל - כלומר , להתישבות בה - וראתה בה מכשול להשגת המטרות הציוניות . הציונות המעשית ראתה בעליה ובהתישבות בארץ - ישראל את מטרתה העקרית של הציונות . היא התחזקה לאחר מותו של הרצל . בטוי לכך נתן בקונגרס הציוני השמיני , שהתכנס בהג שבהולנד ב - 1907 ובו החלט על הקמת " המשרד הארץ - ישראלי " ביפו , בראשותו של ארתור רופין , לטפוח ההתישבות בארץ . הציונות הסינתטית גרסה , כי יש לשלב את העבודה המעשית בארץ - ישראל בפעילות מדינית . ראש דובריה של השקפה זו היה חיים ויצמןי שנמק את דעתו בקונגרס השמיני בדברים : " עבודתנו המדינית היא חשובה , אבל חשיבותה תגדל על ידי מעשים של ממש בארץ - ישראל . אם נגיע לידי סינתזה ( שלוב ) של ההשקפות בציונות , נתגבר על נקדת הקפאון ... גם אם אפשר יהיה להשיג את הצ'רטר שהרצל חלם עליו , לא יהיה לו ערך אם לא יהיה מבסס על הקרקע ממש בארץ - ישראל , על אכלוסיה יהודית מערה בקרקע זו , ועל מוסדות שהוקמו על ידי אותה אכלוסיה ובשבילה " . הציונות הרוחנית , שראש דובריה היה אחד העם , התנגדה לציונות המדינית מצד אחד ולציונות המעשית בנסח " חובבי ציון " מצד אחר . היא טענה , כי " פתרון בעית היהדות קודם לפתרון בעית היהודים " . לכן יש להקים תחלה בארץ - ישראל מרכז רוחני , לטפח את השפה והתרבות העברית , ובמרוצת הזמן תצמח מהמרכז הזה מסגרת ממלכתית . הציונות הטריטורילית דגלה בחפוש טריטוריה ( חלקת ארץ ) כדגמת אוגנדה , לקליטת המוני היהודים שהגרו ממזרח אירופה מחמת המצוקה . ראשי זרם זה טענו , כי מצוקת היהודים היא כה גדולה , שאין לחכות עד אשר תתאפשר עליה חפשית לארץ - ישראל . ב - 905 ר פרשו המצדדים בהשקפה זו , ובראשם זנגויל מההסתדרות הציונית והקימו את ארגונם - יט"א ( ראשי תיבות ביידיש של " ארגון טריטורילי יהודי " ) . הציונות האוטונומית , שראש מצדדיה היה ההיסטוריון היהודי שמעון דובנוב , לא שלל את רעיון בנינה של ארץ - ישראל אך טען , כי אין לזנח בשל כך את המאמצים לפתרון בעיות היהודים בארצות מושבם . תומכי הציונות האוטונומית הניחו , כי ארץ - ישראל לא תוכל ממילא להכיל את כל היהודים , ולכן הציעו לפעל להשגת זכיות תרבותיות ליהודים בארצותיהם . הציונות הסוציאליסטית , זרם שבראשו עמדו נחמן סירקין ודב בר בורוכוב , טענה כי על הציונות לפעל להקמת מרכז יהודי בארץ - ישראל שאפיו סוציאליסטי . בדרך זו עם ישראל ישוב לעבודת כפים יצרנית , שממנה נתק בשנות גלותו , וגם יבנה חברה חדשה על יסודות צודקים יותר . זרם זה היה לימים לזרם המרכזי בציונות , אם כי גם בו נכרו הבדלי השקפות רבים . הציונות הדתית פעלה במסגרת הציונות בעקר באמצעות ארגון " המזרחי " שהקימה . מבין הרבנים ידועי השם המעטים שנענו לקריאת הרצל , היה מיסד " המזרחי " , הרב לצורך מימון פעולותיה הקימה התנועה הציונית בשנת 1899 את - אוצר התיישבות היהודים : בתמונה - עלון של'אוצר התיישבות היהודים'שנועד למכור שני מיליוני מניות - מחיר כל אחת מהן לירה שטרלינג אחת - כדי לגייס את ההון הדרוש . בתפוצות הגולה לא ניתנה ליהודים האפשרות לרכוש אדמה ולעבד אותה , והם התפרנסו בעיקר ממסחר . הציונות שאפה , בין השאר , להחזיר את העם היהודי לעבודת האדמה בארצו . על כן רבה היתה השמחה בעת החריש הראשון בכפר תבור ( בתמונה ) .

קודם  |  הבא