ציור

עמוד:51

הציור בזמננו צירים רבים בדורנו פנו ערף לתאור עצמים מוחשיים ועברו ל " קומפוזיציות " , כלומר הרכבים של צורות וצבעים , שבאמצעותם מנסה הציר לבטא את רחשי לבו . ציור מסוג זה מכנה " אבסטרקט " ( מפשט ) . הוא כולל בתוכו סגנונות כמו ה " פוטוריזם " וה " קוביזם " , וזרמים אחרים , השונים ביותר מן הראליזם , כלומר מן התאור המציאותי , הצלומי כמעט . תנועת הפוטוריזם ( שפרושה - אמנות העתיד ) נוסדה ב - 1909 על ידי המשורר האיטלקי מרינטי . הפוטוריזם בקש לבטא באמנות את הקצב המהיר והפעילות של החברה הטכנולוגית בת זמננו . עם התנועה נמנו הצירים גקומו בלה , אומברטו בוצ'יוני , קרלו קרה ואחרים . הקוביזם התפתח בעקבות מחקריהם של פיקסו וברק על הצבע וצורות היסוד המרכיבות את כל הגופים והעצים בטבע . הם החלו לציר את ציוריהם באמצעות צורות וגופים הנדסיים . מחקרים אלה נערכו בהשפעת האמן הצרפתי סזן והפסול האפריקני , ודחו מכל וכל את הסגנון הראליסטי . הראליזם הגיע לשיאו תחת המשטרים הרודניים : למשל , בפסילת " האמנות המתנונת " בגרמניה על ידי הנאצים ובסגידה ל " ראליזם הסוציאליסטי " בברית - המועצות , שלא הכירה באמנות לשמה ותבעה גם מן הצירים להשתלב בקו החברתי הרשמי . בארצות - הברית החל רווח בשנות ה - 40 זרם נסיוני לא פיגורטיבי ( לא צורני ) - האקספרסיוניזם המפשט . מאפיני הזרם הזה הם טכניקה חפשית , העדפה לציר על בדים גדולים ודרמתיים ושאיפה לתת בטוי ספונטני לתת - מודע . משום כך הוא הצטין בסגנונות אישיים רבים . האמנים הבולטים בזרם זה : ג'קסון פולוק , וילם דה קונינג ורוברט מדוול . בימינו הטשטשו במדה רבה הגבולות הלאמיים , שאפינו את אסכולות הציור האירופי במאות הקודמות . בין שלל הזרמים והכוונים בלטו מגמות מפשטות , לצד מגמות צורניות , שיוצריהן בקשו לשמר את הקים . כוונים נוספים היו אמנות הפופ ( מן המלה פופולרי ) , " אמנות ההמונים " , שהחלה בארצות - הברית ובאנגליה בשנות ה - 50 והתפרסמה בשנות ה - 60 . אמנות זו שאבה את נושאיה מן הקומיקס , שלטי הפרסום , מוצרי הצריכה ( כמו קוקה קולה ) , ובני אדם מכרים כשחקנית הקולנוע מרילין מונרו . בדרך כלל הציורים האלה הם גדולי ממדים ודומים לכרזות . אמני הפופ המפרסמים הם : אנדי וורהול , רוברט ראושנברג וג'ספר ג'ונס . התפתחו גם האופ ארט - אמנות האשליות האופטיות ; האמנות המשגית - המדגישה את הרעיון המונח בבסיס היצירה ; אמניות ה " הפנינג " ( ההתרחשות ) - המיצג והמיצב , המתרחקות מן הציור ונצבות בתוך בין ציור לתאטרון . הזרם החדיש ביותר באמנות הוא הפוסט - מודרניזם , כלומר זה הבא לאחר המודרניזם . אמני הזרם הזה בחרו לצטט מאמני העבר , כלומר לשבץ ביצירותיהם סגנונות ורעיונות ישנים ולהקנות להם מנחים ומובנים חדשים . הציור באסיה ובאמריקה הדרומית תרומות חשובות תרמו לאמנות הציור המזרח הרחוק , הודו , פרס וחלקה הדרומי של יבשת אמריקה , ובעקר מקסיקו וברזיל . בעולם המסלמי שלט האסור הדתי לעצב פסלים ותמונות . אשר הטיל מגבלות על האמניות גם ביהדות . האמנות האסלאמית והערבית במיחד , התרכזה אפוא בצד הקשוטי , ומשלוב של קשוט וכתב נולדה הערבסקה - צורות עטור מסלסלות . פריחתה התרבותית של פרס במאות ה - 14 - 17 נתנה אותותיה גם בציור והולידה שם את האיורים לכתבי - היד ואת ציור המיניאטורות ( ציורים זעירים ) הפרסיות המרהיבות . בסין התפתחה אמנות הציור בד בבד עם אמנות הכתיבה . הציור הסיני מבסס בעקר על קוים , והצבע משמש בו כאמצעי עזר בלבד . הסינים מגדירים את אמנות הציור האירופית כ " נטולת עצמות " , משום שאינה מדגישה את הקוים . בכל התקופות ראו הסינים בציורי - דיו שחר על גבי לבן , את הסגנון הטוב והרצוי . הסינים היו גם חלוצי הציור על משי - טכניקה אשר שותה זהר מיחד ליצירותיהם . ציור מתימבו בירת בהוטן שבדרום - מזרח אסיה , משקף את הבדלי הסגנון הקיימים בין התרבויות המזרחית והמערבית . הציור , ככל האומנויות האחרות , הוא ביטוי לאורח החיים , למושגים ולדעות שפיתחה חברה מסוימת במשך הדורות . סגנון אישי , המשתמש בסמלים פרטיים , צורות צבעוניות כבציורי ילדים , פיתח הצייר הספרדי המודרניסטי חואן מירו , שהושפע מהסגנון הקוביסטי ומיצירותיהם של פול קלי ופבלו פיקסו .

קודם  |  הבא