המהפכה הצרפתית

עמוד:140

" בורגני " . בני המעמד הזה היו סוחרים עירוניים גדולים וקטנים , פקידים , אכרים חפשיים שהתעשרו , גובי כספים וכיוצא באלה . רבים מהם עבדו בשרות הכתר וצברו עצמה רבה , אך החברה הצרפתית הוסיפה להתבסס על המבנה המעמדי הישו , שהעניק הטבות מפלגות לאצלה ולכמורה . אלה נחשבו בלתי מצדקות ככל שגבר כחו של המעמד הבינוני החדש . לערעור יציבותו של המשטר הישן סיעו גם הרעיונות החברתיים החדשים של הוגי דעות נאורים , שהשפיעו על אי - נכונותם של רבים להשלים עוד עם סדרי החברה הקימים . מלחמת העצמאות האמריקנית , שנתמכה על ידי צרפת והקדימה את המהפכה הצרפתית בשנים אחדות , עוררה אף היא התלהבות ותמיכה ברעיונות חברתיים חדשים . מלבד זאת , שאיפותיהם הצבאיות הימרניות של מלכי צרפת הביאו לשורה של מלחמות , בים וביבשה , נגד מעצמות אירופה האחרות והובילו לתבוסות ולמשברים כלכליים חוזרים ונשנים . צרפת לא יכלה לעמד בהוצאותיה הכספיות המרבות . לאוירת המשבר תרמו גם שנות הבצרת שעוררו את התמרמרותם של האכרים , שנשאו כמעט לבדם בעל המסים הכבד ורבים מהם סבלו חרפת רעב . כל אלה עוררו את מידעות הצבור הצרפתי לצרך בשנוי . רעיונות נשגבים ומציאות קשה מנהיגי האספה הלאמית החלו לארגן את " המשמר הלאמי " כדי למנע מכחותיו של המלך להשתלט על פריס ולהכשיל את יזמות השנוי . מאמץ זה חיב שתוף פעלה של ההמונים הפריסאים , שכבשו ב - 14 ביולי 1789 את מבצר הבסטיליה . זה היה האות להתפשטות המהפכה לכל רחבי צרפת . המהפכה לבשה צורה של מרד אכרים גדול , שזכה לכנוי " הפחד הגדול " ושם קץ לשרידי השיטה הפאודלית . ב - 26 באוגוסט אותה שנה נתקבלה הצהרת זכיות האדם והאזרח . הצהרה מפרסמת זו הבטיחה את עקרון רבונות האמה ואת חרותו של כל אדם לפעל כרצונו ולבטא את דעותיו ללא מורא . היא הבטיחה להגן על רכושו ועל בטחונו של כל אזרח ולהעניק דין צדק לכל אדם ( אסור כליאת אדם ללא הליך משפטי הוגן ) . המלך , שסרב בתחלה לשתף פעלה עם האספה , הובא לפריס על כרחו ונאלץ לחתם על צוי האספה . מנהיגיה הראשונים של המהפכה שאפו להגיע להבנה עם המלך , אולם הלה ואנשי החצר שלו הוסיפו לרקם בחשאי תכניות לדכוי המהפכה בסיוע גורמים מן החוץ . ביוני 1791 נסה המלך להמלט מן הארץ , אך נתפס בעירת גבול . בכך אבד את שארית האמון שרחשו לו המהפכנים . בינתים הוסיפה להתגבש הברית האנטי - מהפכנית מחוץ לגבולות צרפת , ואלו בפריס פרחו המועדונים המהפכניים של היעקבינים ( ארגון מהפכני חשוב שחבריו נקראו כך מפני שנהגו להתאסף במנזר יעקב הקדוש שבבירה ) . בספטמבר 1791 התכנסה האספה המחוקקת והמלך נאלץ להשבע אמונים לאמה . באותו חדש גם הענקו זכיות אזרחיות מלאות ליהודי צרפת . מלחמה מחוץ וטרור מבית את האספה החדשה הנהיגה סיעת הז'ירונדיסטים , שרב אנשיה היו נציגים אמידים מערי השדה הצרפתיות . במהלך 1792 שקעה צרפת במלחמה עם אוסטריה ופרוסיה חרף אזהרותיו החוזרות ונשנות של המנהיג היעקביני מקסימילין רובספיר , שהתנגד נחרצות להכרזת המלחמה . גורל המהפכה הץמד בסכנה של ממש . החילות הזרים פלשו לצרפת והתקרבו לפריס וקצינים רבים ערקו לשורות אויבי המהפכה . בלחץ ההמונים , נשבה המלך והכרז על בטול המלוכה ועל כנוסה של אספה חדשה , " הקונונט " , לאחר בחירות כלליות . תוך כך נטש ב - 20 בספטמבר 1792 קרב בקרבת פריס , בו נצחו הכחות המהפכניים והפלישה לצרפת נבלמה . בלחצם של היעקבינים - ועם גלוי נוסף של מזמות בחצר המלכות - העמד המלך לואי ה - 16 למשפט ונדון למות . הוא הוצא להורג במערפת ( גיליוטינה ) , שהכנסה לשמוש תכוף , בינואר 1793 . בינתים הוסיפו צבאות המהפכה להאבק כמעט בכל שכנותיה של צרפת . גל העריקות מן הצבא נמשך ושורת מרידות נגד המהפכה פרצה בדרום המדינה ובמערבה . על רקע של משבר זה הלכה וגברה התמיכה העממית ביעקבינים , שהיו נחושים להגן על השגי המהפכה והיו נכונים להושיט סיוע להמונים שסבלו מצוקה כלכלית קשה . ביוני 1793 תפסו היעקבינים את השלטון ואסרו את מנהיגי הז'ירונדיסטים . עם עליתם לשלטון הקימו היעקבינים גוף שלטוני מצמצם בשם " הועד לשלום הצבור " , וצרפת הפכה למעשה לדיקטטורה ( שלטון יחיד ) . אולם בזכות החקים שחוקק ה " ועד " לטובת פשוטי העם הוא רכש את אהדתם של האכרים ושל ההמונים העירוניים . בהנהגתו הצליחו צבאות המהפכה לעמד בהצלחה מול אויביהם וזכו בנצחונות בכל החזיתות . המוני העם יוצאים למהפכה מצוידים בקלשונים , אתים וגרזנים להשיג לעצמם זכויות אדם וחברה שנשללו מהם על ידי האצילים והשליטים . תיאור נלעג ומלא שמחה לאיד בכרזת תעמולה של המהפכנים , שבה נראה רובספייר מובל לגיליוטינה כשאחד מפשוטי העם רוכב על גבו .

קודם  |  הבא