|
|
עמוד:14
ויאשק רוצה להודות ולהלל לה ' על כל מה שסביבו . ולפעמים הוא חש שברצונו ללכת אל אותו מקום רחוק , אל מקום מושבו של ה ' , אל היכלו . אז אבקש לראות את ה ' , הוא חושב . יאשק אומר בלבו כי יוכל להתקרב אל ההיכל – אך שם עומדים בוודאי שומרים , אנשים גבוהים במדיהם היפים , בנעליהם הצהובות ובמעיליהם המקושטים , כמו אלה שראה פעם בכפר ליד ארמונו של העשיר . והם יגרשו אותו משם ... ותכף הוא מבין כי איננו צריך ללכת , כי ה ' הוא גם כאן , בּשׂ דה הרחב . " אל מלך נאמן " – מלמד אותו הרבי מתוך הסידור ... והמילים " אל מלך נאמן " נדמ וּ לו כלחש בפני השומרים ההם , אבל הוא – יש לו מין תפילה אחרת לה ' , תפילה בלי מילים , תפילה הצומחת מתוכו וממלאה את לבו ומתפרצת משם החוצה בּ שריקה ... כשהוא רוצה להתפלל הוא שם שתי אצבעותיו בפיו , מנפח את שפתיו ונושף – ותפילתו מהדהדת בכל היער ... וה ' מבין היטב את תפילתו . והוא שורק רק כשהוא רוצה לשרוק אל ה ' , כשהוא מרגיש צורך בשריקה . וה ' , הוא מרגיש , גם כאן במרחבי השדה , ושומע את שריקתו ונהנה ממנה ושמח בה . ליאשק כבר מלאו אז שלוש עשרה שנה ; עדיין לא ידע לקרוא " שמע " , וראש השנה ממשמש ובא . והרבי עמל כדי שידע לפחות את " שמע " בראש השנה , כדי שהוריו יוכלו לקחת אותו העירה . וליאשק קנו לכבוד החג בגדים חדשים , נעליים וכובע חדש ... שיקרא לכל הפחות " שמע " ! בית הכנסת מלא אנשים גדולים וקטנים , כולם לבושים לבן ועליהם טליתות , עומדים ומתנועעים וקול צעקתם הולך וגדל . אצל התיבה , לפני המנורה שנרות ש ׁ עווה דולקים בה , עומדים החזן וּ מ שׁוֹ רריו . קולות חנוקים משמיעים תפילות בניגונים מע וֹ ררי בכי . " מי יחיה ומי ימות " ... וקול בכי חנוק מתפרץ מעזרת הנשים . ויאשק , לב וּ ש בגדיו החדשים , עומד ושערותיו בצבע ה פּ שתן נופלות מתחת לכובעו על פניו . פתאום הוא עוזב את מקומו , מפלס לו דרך וניגש אל כ וֹ תל המזרח , אל החזן . הסידור שנתן לו אביו כדי שהמתבוננים בו ייווכח וּ שהוא יודע להתפלל נופל מידו , והוא עומד בעיניים פקוחות לרווחה ומביט . נערים שובבים רואים את יאשק , רומזים איש לרעהו , מצביעים עליו , צוחקים בּ לאט , ואחד מהם ניגש אליו וס וֹ טר על חוטמו . יאשק איננו שומע , איננו מרגיש . הוא עומד ומביט , פעם בחזן , פעם ביהודים הבוכים . הנה לפניו פּ ר וֹ כת הקודש הלבנה ועליה כתוב באותיות זהב " קודש לה '" . ה ' נמצא בוודאי שם מאחורי הפרוכת , הוא חושב בלבו . אמו מביטה בו מעזרת הנשים . היא רואה אותו עומד ולוטש עיניו אל כל אשר סביבו והסידור נופל מידו . והיא נאנחת ואומרת בלבה : כמו איכר הוא , ג וֹ י גמור ! ואביו מסתכל מתחת לטליתו ונאנח מרה : ריבונו של עולם ! יבוא נא גם זיכרונו לפניך ! ויאשק עומד ולוטש את עיניו . כולם בוכים , כולם מתפללים , כולם קוראים אל ה ' בחוזקה וגם הוא רוצה לעשות כמוהם . גם הוא רוצה להתפלל . גם הוא רוצה , לא לבכות , לא לצעוק , אלא להודות ולהלל לה ' הוא רוצה ! על הכול הוא רוצה להודות ! הוא חוטף את הסידור , פותח אותו לפי הקפל בדף ב " קריאת שמע " ומתחיל : " א - ל מ - ל -ך נ - א - מ - ן " ... אבל התפילה הזאת אינה מרגשת אותו , הוא אינו מבין אותה ... הוא מבקש להודות ולהלל באמונה , מעומק לבו .
|
|